גל שוטף את העולם
אני לעולם לא אשכח את היום הזה! היום הנורא מכל!
חשבתי שזה סתם עוד יום רגיל. אני ואחי הקטן, אסף, רבנו על מי ילבש את נעלי הכדורגל (בדיוק התכוונו ללכת למגרש) אני נצחתי והלכנו למגרש.
התחלנו לשחק ולפתע אסף שאל אותי: "עומר, מה כתוב בשלט?"
"הכניסה ליהודים אסורה"
"מה? הכניסה ליהודים אסורה? אנחנו יהודים, אסור לנו לשחק?"
"כנראה שזאת טעות… קדימה, נמשיך לשחק!"
חשבתי שזאת טעות, אבל ממש לא. יום לאחר מכן קבלנו 2 מכתבים, לי ולאסף אסור ללמוד יותר בבית הספר! נצטרך ללמוד בבית הספר ליהודים…
"אוף" רטן אסף
"אמא! נו באמת! זה לא פיר! בית הספר ליהודים זה שעה הליכה מכאן!"
"אז ניסע בחשמלית!" הציע אסף
אני ואסף כל כך שמחנו מהרעיון, ולמחרת, ראינו שלט ליד החשמלית "הכניסה ליהודים אסורה!"
בכל מקום ראינו את השלטים האלה!
הלכנו, ופתאום פגשנו ילדה מבוהלת, שמה אסתר. התאהבתי בה מהמבט הראשון.
"תברחו מכאן! היטלר ייקח אתכם לגטאות ולמחנות ההשמדה! הוא לקח את הורי אבל הצלחתי לברוח! מהר!" אמרה אסתר
ברחנו הבייתה וספרנו להורינו הכל, הבעיה היא שלא ראינו שאחד מעובדיו של היטלר בביתנו.
"אסתר מה?" הוא שאל
"אנחנו לא יודעים! באמת שלא! פגשנו אותה במקרה ברחוב!"
"קדימה!" הוא צעק "מהר יותר!"
בגטו, חלקו אותנו למחנות. את אמא למחנה הנשים, את אבא למחנה הגברים, את אסף למחנה הילדים ואותי למחנה אחר… אני אפילו לא זוכר! לא רוצה לזכור!
אסף, בא איתי והורי אמרו לי: "מהיום, אתה גם אמא וגם אבא של אסף! תדאג לו!"
"בסדר" אמרתי והשפלתי את מבטי
"תבטיח לנו"
"אני מבטיח!"
פעמים ביום בדקו את החדרים שלנו, ואסף היה צריך להתחבא. לאחר זמן מה, פגשנו את אסתר: "אני בורחת מכאן! תכננתי הכל! לפרטי פרטים! אתם באים?"
"לא, אנחנו לא עוזבים את הורינו, אנחנו חייבים להשאר!"
"טוב, אני הולכת…"
היא הלכה וכעבור דקה שמענו הרבה מאוד יריעות… הבנו מיד מה המשמעות.
5 תגובות ואני ממשיכה!
תגובות (0)