גברת אופטימית – פרק א'
אני לא מאמינה שיש אנשים רעים בעולם, לכל אחד יש לב בתוכו אבל יש כאלה שערפל של רוע מסתיר את הטוב,כמו למשל הנצים או היטלר לדוגמה, אני מאמינה שיש לו לב רק ששכבת הערפל מאוד עבה וגם הוסיפו אליה דעות קדומות על היהודים. דרך אגב, קוראים לי רנה ואני יהודיה כפי שוודי ניחשתם, אני היחידה בגטו שלי עם גישה אופטימית, בהתחלה היו עוד כמה אבל הם איבדו אותה מזמן.המלחמה התחילה שנה שעברה, כשאני הייתי בת 9, היום אני בת 10 כבר, אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לא מזמן בגטו. אני וההורים שלי אכלנו את מה שנשאר מהאוכל כשנשמעה דפיקה בדלת"לפתוח!" אבא שלי קם ופתח את הדלת, בפתח ניצבו שני חיילים נצים "מחר בשלוש כולם בכיכר בלי איחורים" אמרו החיילים וטרקו את הדלת המתנדנדת מרוב טריקות. אבא ואמא נראו מודאגים מאוד אבל אני לא הבנתי למה,בלילה במיטה העליתי רעיונות למה צריך להתאסף מחר בכיכר,אולי היטלר בא לבקר עוד פעם, המחשבות היתרבבו עם חלומות עד שלבסוף החלומות השתלתו על הכל ונרדמתי
תגובות (0)