בתחנה(-על השואה)-חלק 1
למי שלא מבינה:
זה מנקודת מבט של מישהי בשואה
ומעלים את הבן זוג שלה על הרכבת למחנה השמדה…
אני ממליצה לכן לשים את השיר-האחרון שנשאר(מדבר על השואה)
בתחנה….
אני עומדת ומסתכלת….
צרכות,בכי
אבות ובנים
אמהות וילדות
זקנים ותינוקות
וכולם עומדים לעלות לרכבת..
נאצים עם רובים ושוטים-
מעלים את כולם לקרונות בכוח ומפרידים משפחות
מפרידים אמהות מילדיהם
ואבות מהוריהם(כאילו את המבוגרים מהזקנים-סבא וסבתא)
אבל הפעם זה שונה-
כי גם הוא שם….
הוא נדחף בין כל האנשים
מסתכל סביב בלחץ
נדחף דוחף ומחפש-
מחפש אותי
"יוסף!!!!!
יוסף!!!!!!"
אני קוראת לו
הוא מרים עלי מבט ומבטינו מצטלבים
והמבט הזה שבר אותי
'אני אוהבת אותך'עשיתי לו בלי קול-עם תנועת שפתיים
'גם אני'הוא גם 'אמר' בלי קול
וידעתי שפה דרכינו נפרדות…
אחד החיילים הנאצים דחף אותו לקרון-
קרון רכבת לבהמות,לחיות
אבל הפעם היו עליו בני אדם…
הפעם ובכל שאר הפעמים
אבל הפעם גם הוא היה עליו
הוא עלה על הקרון
וסובב את ראשו עלי ומבטינו הצטלבו שוב
סגרו את דלתות הקרון
יכולתי לראות שהוא מסתכל עלי דרך 'החלון' הקטן-
אם אפשר לקרוא לזה ככה…
הרכבת החלה לנוע וקול קיטור נשמע(זה ששומעים כשרכבת מתחילה לנסוע…)
האוויר נצבע שחור מהעשן-
ממש כמו הרגשתי….
וידעתי שזה לא עומד להיות העשן האחרון
כי הרכבת מגיעה לאושוויץ-למשרפות…
המשכנו להביט אחד בשני-
מתפללים שזאת לא תהיה הפעם האחרונה…
המשכתי להסתכל על הרכבת עד שכבר לא יכולתי לראות אותה,עד שהיא יצאה מתווך ראייתי..
נשברתי והדמעות פשוט פרצו החוצאה
ונפלתי לרצפה בוכה
הוא הלך ואני כאן-לבד…
תגובות (0)