את הזמן הזה אני לא אשכח בחיים!!

היה אז קר, רוחות, עצים זזים לכל הכיוונים פשוט היה אז מזג אוויר נורע!
הייתי בבית אם כל המשפחה, חיבקתי את אימא ואבא.
לא יודעת למה אבל באותו זמן הרגשתי ממש טוב, אחרי כמה דקות שמעתי מין רעש מוזר, יריות לעבר כיוונים שונים, פשוט לא הבנתי מה מתרחש ברגע זה שם, בפולין איפה שגרתי.
אבא ואימא צעקו לי ולאחים שלי בואו מהר!, קחו את מה שהכי חשוב לכם ובואו מהר! מהר!
אנחנו חייבים לעזוב את הבית מיד! , לא הבנתי כלום, מה קורה פה בעצם? ולמה צריך לעזוב את הבית??
פשוט הייתי מבולבלת לגמרי.
לקחתי את השמלה שהכי אהבתי, בעצם זאת הייתה השמלה היחידה שהייתה לי בזמן ההוא.
האחים שלי גם לקחו משהוא ורצנו אחרי הוריי, רצנו מהר ככול שיכולנו.
אלינו על הרכבת ומסביב שומעים בכי,צרחות, הייתי בלחץ, לחץ גדול..
שאלתי את אימא ואבא אני עדיין לא מבינה כלום מה קורה כאן? וחזרתי על זה כמה פעמים,ומה הם אמרו לי? את תגלי הכל בהמשך הם אמרו..
הגענו למין כפר משונה, רחוק מהבית, אימא ואבא אמרו לי כאן נישן, כאן נגור למשך כמה זמן.
ואני כולי רועדת פשוט מה מתרחש מסביב?, מה קורה בחוץ? היו לי המון שאלות לשאול שפשוט לא היו לי תשובות להן, נלחצתי, באמת שנלחצתי אימא אמרה לא לפתוח חלונות ולא להדליק את האור, לדבר בלחש שכמעט לא ישמעו אותנו, אחרי המילים האלה אמרתי לה: אימא, זה בסדר כל מה שתגידי אני יעשה כי אני יודעת שאת ואבא יודעים מה צריך לעשות גם בזמנים כאלה ( אפילו שלא באמת ידעתי מה קורה באמת).
עבר עלי לילה מוזר…, למחרת בבוקר אימא אמרה לנו שאבא הולך לעבודה מאוד מוקדם, מה שלא ידעתי שאבא הלך להילחם אם הנאצים, אימא הסתירה ממני ומאחים שלי הרבה דברים.. עברו כמה ימים ואבא לא חוזר, אימא מתקשרת אליו בלי הפסקה אבל הוא לא עונה, אימא התחילה לבכות…
שאלתי אותה אימא מה זה בגלל אבא? היא לא ענתה לי הסתגרה בחדר ובכתה שם.
חודש עבר מאז שום כלום באותו מקום ישנים אנחנו, אבל אבא? לא מופיע..
פתאום מצלצל הטלפון לראשונה מאז שעברו לכאן, אימא קצת חששה לענות אבל אולי זה אבא??
חשבה לרגע, ענתה לטלפון ואישה אם קול מוזר אומרת לה: שלום, הגעתי למשפחת מילר? כן, גבירתי עונה לה אימא ואז הגברת אומרת בעלך זה אבי מילר?? כן, עונה אימי ומסבירה לה שהוא הלך לעבודה לעבוד ב"בנייה" (פחדה לספר כדי שלא יגלו שהם יהודים) אבל הוא לא חזר אמרה.
האישה אומרת לה בדיוק בגלל זה התקשרתי בקשר לבעלך הוא נהרג על ידי הנאצים במלחמה..
מההה?!?! טוב אז את בטח יודעת שהוא הלך להילחם נגד הגרמנים.. את בטוחה שזה לא טעותת?! שואלת אותי אימי לא זה לא עונה לה הגברת אני באמת מצטערת פתאום דמעות של בכי זלגו לה מהעיניים וניתקה את השיחה בוכה ובוכה אני ניגשת לאימא ואומרת לה : אימא דיי תספרי לי מה קורה כאן אני לא מבינה כלום! אימא בבקשה! בבקשה תספרי!!
ואימא בוכה ובוכה ואומרת לי: אני באמת מתיי שהוא הייתי חיבת לספר לך.. וביחד אם כל האחים שלי אימא מספרת אני יודעת שזה מאוד קשה לכם ילדיי, עברנו לכפר הזה בלי כל הדברים, אני זוכרת רק שאמרתי לכם לקחת את החפץ שהכי חשוב לכם,יקר לכם, לשנייה אחת קטעתי את אימא ואמרתי אבל אימא תספרי מה קרה כבר ולמה באמת עברו לכאן??, שאלתי, אימא ענתה טוב אז ככה, התחילה מלחמה, מלחמת עולם, מלחמה גדולה ומסוכנת אני ואבא שמענו יריות ידעתי שמלחמה גדולה התחילה ושכולה בסכנה גדולה!! טוב ואז… שאלתי.. ואז אימא אמרה שעברנו לפה כדי להתגונן מפניי הנאצים שלא יקרה לכם כלום. אחריי זה אבא הלך לעבודה בעצם הלך להילחם אם האויבים שלנו הנאצים, אלה שרוצים להרוג אותנו, את היהודים, אבא נעלם לכמה ימים, אתם כבר יודעים.., אישה מתקשרת עליי ו…
ו… דיי אני יתחיל לבכות עכשיו!! לא אימא לא! צעקתי בבקשה תספרי מה קרה לאבא!!
טוב.. אבא שלכם מת כשנלחם נגד הנאצים…
מה?!?!?! לא קלטתי במו עיניי האם זה נכון?, או שאני חולמת??
התחלתי לבכות דמעות זולגות על פניי ופתאום נשמעת דפיקה על הדלת " אנא פיתחו מיד את הדלת או שאני ירה בכם!!" אימא נבהלה אמרה לנו להתחבא אני ואחיי התחבאנו אבל אימא שנייה! מה איתך ?? אני כבר אסתדר אמרה אימא, הלכנו להתחבא נשמע ירי פתאום, נבהלתי ושמעתי רעש רגליים רעדתי ובאותו זמן גם בכיתי לרגע הבנתי שמשהוא קרה אם אימא!! לא רציתי לחכות אבל האחים שלי הזכירו לי זכרי מה אימא אמרה כשהיינו קטנים ללכת אם זה עד הסוף!, בסדר חיכיתי וחיכיתי נשמעה טריקת דלת הבנתי שהאיש יצא יצא , יצאתי מהמחבוא אם אחיי ומולי אני רואה את אימא, ללא דופק לב, ירויה וכולה דם!!, הבנתי, אימא כבר לא איתי , אימא נהרגה!!!! ומאז ועד עכשיו אני ניצולת שואה שעכשיו בישראל שכל יום זוכרת את סיפור חיי, עד היום אני ואחים שלי ביחד זוכרים מה שקרה, אלמוג,אייתן ואני פולה מילר.