אסון שלא נשכח..

העיניים הפוחדות,
הידיים הרועדות,
והילדים הקטנים,
הבוכים בקולי קולות.

הפצעים הכואבים,
האנשים המורעבים,
האנשים המבוהלים,
העולים ויורדים לקרון הרכבות..

הצעקות הרועשות,
הזיכרונות המכאיבים,
הקעקועים הצורבים,
המבט האחרון,
נחרט עמוק בתוך הזיכרון.

מחנות ההשמדה,
הגדר החיה,
החיילים המפחידים,
והגיבורים שמתנגדים.
הצעקות והצרחות לא נשמעות מרחוק,
ילדה קטנה שמחפשת את אימה..

וכך הכל נגמר..
באסון שלא נשכח..
שישה מיליון הלכו לעולמם..
ואלו שניצלו וברחו,
נותרו עם זיכרון וסיוטים..
טראומה לכל החיים..