אנה הקטנה

דפיקות רועמות נשמעות על דלת ביתי ,גורמת לאמא ואבא לדחוף אותי ואת אחותי הקטנה,אנה למקום מחבוא.
הם פתחו את הדלת בהססנות "קחו אותם" סינן מישהו בגרמנית,נאצי
"יש פה עוד מישהו?" שאל את הורי בעודם מתפתלים בכאב "לא אין פה" סינן אבי בארסיות
אך החייל הגרמני לא וויתר ,נשמע קולות הליכה רועמות ובלי לחכות שנייה הוא פתח את דלת המחסן ולקח אותי ואת אחותי בכוח.
"שיקרת לנו ועל זה משלמים" סינן חייל אחר וירה באבי מול עייני אימי ואחותי הקטנה אשר בכתה
"לאאא" צרחה אימי ונאבקה "אל תאבקי בנו או שגורלך היה דומה יהודייה מסריחה" סינן בארסיות .
הם לפתו בידנו בחוזקה והובילו אותנו למשאיות מלוכלכות שם נאספו כעשרים אנשים חסרי עונים ועצב בעיניים .
"אני מפחדת" לחשה אנה הקטנה שכולה הייתה בת שבע "זה בסדר אני ישמור עליך" לחשתי לאוזנה וחיבקתי אותה חזק "הכל היה בסדר".
הגענו למקום מוזר ,נטוש,מלוכלך ובעיקר מלא ברוע .
הורידו אותנו בכוח מהמשאיות וגררו אותנו לתור שבו עמדו כמאה בני אדם.
סופסוף הגיע תורי ,אני ניגש והחיילים בוחנים אותי "תעבור" סינן אחד מהם ודחף אותי לכיוון בחור אחד שללא בושה לקח את המוט הרותח והידק לידי.
הכאב חנק אותי מבפנים א לא הראיתי את זה לאנה הקטנה .
אנה הקטנה הייתה הבאה בתור ואותו דבר קרה .
לאחר הסלקציה הזאת בה החזקתי לאנה הקטנה את היד בעודה בכתה הגיע תור אימי.
דאגתי לגביה,אימי הייתה אישה מבוגרת כבת 45 אך החששות שלי התגלו כנכונות.
הם בחנו אותה ואז הוא הנהנן לבחור שמולו אשר לקח אותה ועוד ארבע אנשים לסמטה הקרובה למקום.
נשמעו 5 יריות 1….2…3…4…5!
ידעתי עכשיו שאמא לא תחזור היא מתה.
אנה הקטנה לא הייתה כל כך תמימה והבינה שאמא כבר לא תחזור לעולם.
היא התחילה לה לבכות "אמא שומרת עלינו עם אבא מלמעלה " אמרתי לה בקול מרגיע
לוקח אותה לחיקי .
לפתע גרמנים לפתו את ידי בחוזקה,מפרידים אותי מאנה הקטנה "לאא!" צעקתי ודמעות ירדו מעייני .

-כעבור חמישה שנים-
שמועות הגיעו לאוזני האנשים בגטו שסוף סוף משחררים אותנו.
סופסוף אני יראה שמש ובעיקר את אנה הקטנה,אנה הקטנה שלי.
הגרמנים בעת שמיעה שעומדת המלחמה להגמר החליטו להוציא אותנו לעדה בשלג,יחפים,ללא אוכל ומים. "צעדת המוות"
צעדנו כבר שעות ,כאבו לי הרגלים אבל לא ויתרתי וחיפשתי את אנה הקטנה.
לפתע בנס הבחנתי בשיער הזהוב והנדיר של אנה ,הפנים כמו פני בובה ועור לבן כשלג
"אנה "צעקתי בשמחה ורצתי עלייה,דוחף כמה מין האנשים שבצדדים.
הגעתי עלייה,מחבק אותה חיבוק חזק ולא עוזב "אנה קטנה שלי"בכיתי,דמעות של אושר.
היא הביטה בי מחייכת את חיוכה הקטן והשמח "יצחק" סיננה בקול חלוש
הקול שהלך ונעלם.
אנה הקטנה התמוטטה לי ביידים,עוצמת את עינייה הכחולות .
אנה הקטנה שכולה הייתה בת 12 מתה בידי ,היחידה שנשארה ממשפחתי.
ואז הבנתי…אני נשארתי לבד בעולם ללא אף אחד במיוחד ללא האדם היקר לליבי,אנה הקטנה שלי.