איפה אימא?

אני חושב שזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את יוסף,את אבא,את אימא.
זה היה בבוקר יום שישי,אימא הייתה במטבח ואבא חזר מהעבודה.
היו דפיקות בדלת וחשבנו שזה יוסף, אחי הגדול שחזר מבית הספר.
אבל לא.
אלא היו חיילים גרמנים שרצו לדבר עם אבא.
אבא יצא לקראתם ולא חזר.
הם לקחו אותו בכוח בשנייה שהודה "כן, אני יהודי."
החייל הצעיר מבינהם נשאר עימנו. הוא הורה לאימא להפסיק את עבודותיה במטבח וציווה על שנינו לשבת. לא על הספה שאבא קיבל מאביו בתור ירושה, אלא על הרצפה הקרה.
איך הוא מעיז בכלל להגיד לנו מה לעשות? אולי.. אולי אבא עשה משהו אסור!? והחיילים כולאים אותו עכשיו!?
שמעתי שבית הכלא המרכזי בפולין הוא האכזר ביותר. במיוחד עכשיו כשהיטלר פלש לכאן.
אם אבא עשה משהו אסור אז אני שונא אותו! בגללו אני צריך לשבת על הרצפה הקפואה הזו ולחכות שהוא ייאסר? מגיע לו! מגיע לו!
שני החיילים הגרמנים שלקחו את אבא חזרו בלעדיו. לאן? למה? אימא.. למה? למה אני צריך לקחת מזוודה עם בגדים? אנחנו עוזבים..? למה..?
טוב, אני סומך עלייך.
לקחתי מזוודה קטנה והכנסתי לתוכה את כל הבגדים שאהבתי. החייל הצעיר בא לחדרי וציווה עליי למהר. לאאא! מה אתה עושה? למה אתה מוציא לי דברים מהמזוודה?
מה? למה לא לקחת הרבה דברים?
טוב. לא צריך לצעוק עליי.
אני בסך הכל בן שש וחצי.
שלושת החיילים הגרמנים לקחו אותי ואת אימא לתחנת הרכבת הקרובה לעירנו.
בדרך נזכרתי ביוסף! השארנו אותו לבד בעיר! הוא לא ידע לאן הלכנו!
אימא הוא לא ידע! מה? למה להיות בשקט? אבל.. אבל מה איתו?
טוב. אני לא אדבר יותר עליו…
מהרגע שיצאנו מהבית עד עכשיו עברו 10 שעות. הגענו לתחנת הרכבת וכשנכנסנו החיילים שליוו אותנו כבר לא היו.
אבל זה לא אומר שהיינו חופשיים, עכשיו בכל פינה היו חיילים! מאז שהגענו לתחנת הרכבת עברו שלוש רכבות משא שלתוכן הכניסו הגרמנים יהודים..
כשהרכבת הרביעית הגיעה הגרמנים דחפו את כל היהודים הנותרים לתוכה ביניהם היינו אימא ואני.
היה צפוף מאוד ברכבת. זוהי רכבת ששימשה בעבר להובלת משא כבד,ארגזים וחבילות. לא בני אדם!
נסענו ברכבת במשך שלושה ימים. שלושה ימים בלי אוכל, מים,שירותים. בלי מיטה או אפילו כיסא! ישבנו על הרצפה. ביום שישי בערב שהיה היום הראשון של הנסיעה נרדמתי על אימא ישר.
ביום שני בבוקר סוף כל סוף יכולנו לרדת מהרכבת. ירדנו בעיר ביאליסטוק והלכנו ברגל למין שכונה גדולה ומוזנחת שהגרמנים כינו אותה "גטו".
אימא ואני קיבלנו את בית מספר 653. זה לא בית! זה חדר! חדרון!
בבית הייתה מיטה אחת עם מזרון קבוע ומזרון שהונח על הרצפה. היה מטבח
עם כיור וברז שיצאו ממנו מים צהובים. היה במטבח גם ארון קטן שבארון היה צלחת שטוחה אחת, צלחת עמוקה אחת,שני מזלגות,שתי כוסות,ומגבת אחת קטנה.
הגרמנים ציוו על הגברים היהודים לחפור ליד כל בית בור קטן ולבור זה הגרמנים קראו "אסלה".
הימים הראשונים בגטו היו הקשים ביותר.
היה קר מאוד והייתה שמיכה אחת שאימא הצליחה להחביא במזוודה שלה.
בכל יום הייתה ארוחה אחת לאדם. הארוחה כללה תפוח אדמה אחד, כף אורז ותפוח עץ אחד.
לאחר שבועיים הגרמנים תלו שלטים על כל דלתות הבתים. בשלט היה כתוב:"כל יהודי מעל גיל 13 זכר ונקבה חייב לעבוד מספר ימים בשבוע! יהודי שלא יעבוד לא יקבל את קצבת המזון שלו!"
אימא הייתה צריכה לעבוד בימים ראשון,שלישי,חמישי,ושבת.
אימא אף פעם לא סיפרה לי במה היא עבדה.
אחרי ארבעה חודשים שמתי לב שבטנה של אימא נהייתה גדולה יותר.
היא אוכלת אוכל נוסף והיא לא מביאה לי? איזו מין אימא זאת? שתקתי בנושא. חודשיים לאחר מכן אימא סיפרה לי למה בטנה נהייתה נפוחה כ"כ. לא האמנתי למה שהיא סיפרה לי!
עברו כמה חודשים מאז ואימא נהייתה חלשה מאוד. היא הפסיקה לעבוד ומשפחת וסרמן הסכימה לתת לנו מעט ממזונה.
הסתובבה שמועה שיש רופא יהודי בגטו. בבית מספר 470. אימא לא הסכימה ללכת למרפאה שהגרמנים בנו, אז אימא ואני מיהרנו לבית זה וגילינו שהשמועה התאמתה.
הרופא הסכים ליילד את אימא. אבל אימא התכוונה לדבר אחר. היא רצתה לעשות הפלה. הרופא הסביר לה שזה מאוד מסוכן, והגטו אינו מקום מחוטא מספיק. אבל אימא אמרה לו שכל עוד היא חיה היא לא תלד נאצי!
בסופו של דבר הרופא הסכים.
לאחר חודש ירדה לאימא הנפיחות בבטן והיא חזרה לעבוד. פחדתי. לא הבנתי מהי המשמעות של ללדת. וממה זה נובע.
אז לא הבנתי במה אימא עובדת.
עבר הרבה זמן מאז הגענו לגטו.
בשנת 1943 הגרמנים החליטו לגרש אותנו. הייתה קבוצה של יהודים אמיצים שניסו לחולל מהפכה. אך זה לא הצליח.
עכשיו החליטו הגרמנים להפריד בין הגברים,הנשים,הקשישים,והילדים.
את הקשישים רצחו במקום. את הגברים והילדים שלחו בקרונות בקר אל מחנות העבודה ואת הנשים למפעלי בדים.
אני לא הספקתי להיפרד מאימא ו.. הכניסו אותי לרכבת.
נסענו במשך חמישה ימים עד שהגענו לאושוויץ. בכניסה היה מין שלט כזה שהיה כתוב בו "העבודה משחררת" היו שלושה מחנות. אושוויץ 1,2,3.
אני נשלחתי לאושוויץ 2.
בגלל שהייתי קטן ולא יכולתי לעבוד אז הגרמנים לקחו אותי בתור "המשעשע" שלהם. כשהם אמרו לי לרקוד,לשיר ו.. אני ביצעתי הכל. לא בשמחה ולא בהנאה בכלל. רק מתוך פחד והוקרת תודה על זה שאני חי!
עברו ימים, שבועות,חודשים ואני גדלתי. אני כבר בן אחת עשרה!
הגרמנים אמרו שאני כבר לא משעשע כפי שהייתי והם שלחו אותי יחד עם שאר היהודים לרחבה גדולה.
לקחו אותי למטבח??! למה.. למה למטבח הזה יש ריח רע?
ריח של.. ריח של גופות? הפשיטו אותי והעמידו אותי בתור הארוך.
עמדתי שעות רבות עד שהגיע תורי.
שנייה לפני ששרפו אותי למוות צרחתי.
איפה אימא??????????????????????????