היא בקושי ידעה את השם שלך. זה בסדר, תשבור את הקללה. לילות קרים כזכוכית, ושמיים שקופים כבדולח נקראים לילות בדולח שבור. כי כאשר אתה מגיע עד לנקודה הזו, שאתה מרגיש […]
לאט לאט אני מרגישה את התחושה מחלחלת בגופי אני נשברת וזה כואב אני מתפרקת ודבק לא יתקן את זה והם? לא אכפת להם והמסכה נפלה מפני אני מרגישה חשופה לגמרי […]
השמיים, אלה כל הזמן היו השמיים הכחולים והארורים האלו. הוא התיישב בנוח על על הדרגש שנמתח מהגשר הגדול ולהבן שחיבר בין שתי הכבישים, שטיח כחול ומנצנץ נפתח מולו והמשיך לזרום […]
ורד קפוא. שדה וורדים קפואים. אני מהלכת בו, עובדת עצות. מחפשת שלווה לנפשי. אני נשכבת על השלג המצטבר, ועושה בו מלאכים. צלילי כינורות חלולים, ממלאים את אוזני בברכת שלום תמימה. […]
למה החיים מתחילים אם בסוף הם נגמרים? למה החיים, לא נכתבים שלא כמו בסיפורים? למה להשקיע אם זה לא חוזר אלייך? למה כולם סוחטים את כל הטוב שבך ? למה […]
אני רק בוכה ונמאס לי לבכות, אני לא מאושר ונמאס לחקות, אני רוצה לעוף אבל לא יכולה, כל החיים רוצה וכולם מנסים לשבור את הבועה. אני רק מסתכלת ולא רואה […]
אני ממשיכה לפלס את דרכי כמחשב שנותנים לו פעולות. אני שוחה ונושמת, שוחה ונושמת עד שריאותיי נקרעות. אני יודעת שהייתי כאן. זה המקום שלהם. הבית שלהם. כל מה שהם עבדו […]
אז היי קאט… אם את קוראת את המכתב הזה, סימן שהוא עבר את הבדיקה. החיים השתנו מאז שעזבת… השמיים כבר לא כחולים כמו פעם, אלא אפורים ועצובים. הנהר ליד ביתנו […]
יום הולדת 17. ההשתכרות הראשונה שלי הייתה מביכה במיוחד. כל האמת יצאה בלי מצעורים. "אל תשתי יותר מידי כמו בפעם שעברה," צוחקים. יום הולדת 17. אף פעם לא התנשקתי. התאהבתי […]
אני לא זכיתי להגיד לך את מה שהיה לי להגיד לך. אני מצטערת. אני מצטערת שאתה מי שאתה. אני מצטערת שלא זכית למות ככלומניק שאף אחד לא יזכור בשדה קרב […]
חדרים ריקים, כל כך קפואים, אין שום סימן לאנשים, אין שום סימן לחיים. רק אני נמצאת בו, עטופה בזכרונות, שהופכים לאשליות, שהופכים למבוך ללא יציאות. חדרים ריקים, כל כך קפואים, […]
3:00 אני לא מצליחה לחשוב אפילו על סיבה לארגן חטיפה בשבילי. 5:00 אני מתחילה לשרבט ציורים במחברת שלי. מזמן לא ציירתי, ומאוד התגעגעתי לזה. 7:00 אני מרגישה רטיבות על החלק […]
הדממה עוטפת אותי, ומחרישה את אוזני לכל רעש אחר. אני מנסה להרוג את העצב, אבל הוא כבר טבוע עמוק בגופי. אני הורגת אותו בדמיון, עם סכין חדה במיוחד, ונשארת ללא […]
הם חטפו אותי. ידיהם עטפו את פי בחוזקה, כדי שלא יפיק שום צליל. כתמים כחולים נמצאים כאובים על ידיי. ניסיתי להיאבק, אבל חבטו בי ללא הרף. "שלום," קול אמר כשנכנסתי […]
הבטתי בהן מחלון חדרי, וחשבתי לעצמי – כמה נחמד לו הייתי ציפור. אני חושב שחיי היו יותר קלים. לא היה צורך לקום כל בוקר , להתלבש, לצחצח שיניים -ולשתות קפה. […]
לפעמים כשמגיע הלילה מגיעות מחשבות. כשהן מחליטות לבוא אין לאן לברוח. הן מגיעות מהפינות החשוכות שלנו , הן המפלצות מתחת למיטה, הן ילחשו לך באוזן ויהבהבו מאחורי העפעפיים כל פעם […]
הלכתי לאט לאורך המדרכה האפורה, אשר מלאה בסדקים. "שמיני במרץ שמח!" נשמעו קריאות מכל מיני כיוונים. בנים מברכים את החברות שלהן, בנות מברכות אחת את השנייה… שמיני במרץ. נכון, כמעט […]
והכאב עומד לך בגרון , כל כך חזק שאת לא יכולה לנשום. חוסם לך את דרכי הנשימה… ואת לא יודעת אם, לבכות, או לצעוק לעזרה. והאוויר אוזל לך, הפנים שלך […]
נכון, זה כל כך כואב, לקלף מעל הפנים את המסכה הזאת שאת הכל מכלת. לאחוז חזק בציפורניים, למשוך את זה לאט כדי לא להרגיש את הכאב המייסר, אבל עדיין… וזה […]
שלום לך ילדה, עברו שנים… נכון? אני כבר לא זוכר כמה זמן עבר מאז שהלכת לך, כנראה זה אני שלא שמתי לב למחוג המתקתק. ונכון שחלף לו הזמן, עברו לילות, […]
אנו צועדים יחד, כקבוצה, לבושי חולצת משלחת "נדר נדרתי להיות להם לקול", תחת השלט הלגלגני "העבודה משחררת" פרי עטו של המוח המעוות של הנאצים. איזה הוא הומור, הרי ברור שמי […]
ובתוך כל ההרס והבלגן , בין כל השרידים והשברים, זה עדיין אני. וגם אחרי כל מה שעבר, כל מה שקרה, זה אני, אותו אחד שלא השתנה. ונכון עבר הזמן, שעות, […]
תיקחי צעד אחד, בטוחה ושלווה, ילדתי היקרה, תנשמי עוד נשימה אחת, בטוחה ושלווה, ילדתי היקרה, תחייכי כאילו החיים טובים ותו לא, בטוחה ושלווה, ילדתי היקרה, תצחקי ותשתוללי, תשמרי על ילדותך, […]
ראיתי עניים, זוג עניים – יפות ותמימות. אך כלכך עייפות. ראיתי מבט, מבט טהור- כמו מעולם לא ידע מהומה. מבט יפייפה. חלון ועוד חלון, מליוני חלונות, ראיתי. ילדה קטנה עומדת […]
סכין מלטף בעדינות את צווארי, דם ניגר ממנו. פס ארוך ועשיר של דם. סכין מרים את ראשי אל העננים הטהורים, ואל השמיים התכולים. אני שומעת צווחות, וצעקות, שמכוונות רק אליי. […]
רגשות מתנפצים, הגרזן מותח, המראה מתרסקת. הקור נוטף, הכאב מלטף, השברים חותכים. אני עצובה בקיץ, ולא בחורף הזחוח. אני עצובה בקיץ, כי אני קופאת בפנים. הבגדים נקרעים, הרסיסים אופפים, ודמעות […]
את היית שמה שהכל היה בסדר, לא הלכת. את היית שמה שהכל התחיל להתפרק, אספת כל חלק. את היית שמה כשביצעתי כל החלטה, תמיד ייעצת לי מה לעשות, אם זה […]
כשראיתי את החיוך שלך, הבנתי שלא יכול להיות דבר יותר אמיתי ממנו. כשראיתי את העיניים שלך, הבנתי שאין דבר יותר כנה ממך. כשראיתי את השפתיים שלך, הבנתי שאין דבר מתוק […]
תמיד זאת את שהייתה שמה לצידי, שלא עזבה בחיים. תמיד זאת את שניגבת את דמעותיי, לא משנה כמה בכיתי. תמיד זאת את שלחשה לי מילים מעודדות, ניסתה לרומם את מצב […]
בליל קיץ חם, ביער האפל. רצה אישה עטוית ברדס, ואחריה בריצה כושלת, ילדה קטנה, עם בובה, עטויה גם היא בברדס שחור. בקרחת יער מוארת באורן של גחלליות ופטרויות שונות, עצרה […]
לכולנו יש סיפורים ישנים אשר שנשכחו בעליית הגג, או בקופסת הנעליים הבלויה. אלו הם סיפורים מהקופסא, סיפורים שעוברים מדור לדור ונשכחו עם השנים, אירועים שחווינו לפני המון זמן ואשר תיעדנו ושכחנו אותם. סיפורים מהקופסא אלו כל אותם סיפורי מגירה אשר כל מטרתם הייתה להוציא על כתב תחושות, רגשות, תיעוד של מאורע או אדם, בקיצור כמו יומן אבל הסיפור יכול להיות חצי מומצא וחצי אמת.
סיפורים מהקופסא יכולים אפילו להיות תיאור של המתכון הידוע של סבתא , מהרגע שבו היא חשבה אליו, על תיאור של המרכיבים ודרך העשייה ועד לתגובות ואהבה של אותו מתכון.
סיפורים מהקופסא, יכולים להיות מכל העולמות ומסופרים בכל הצורות, סיפורים מהקופסא הם אותם סיפורים שמספרים מסביב לשולחן, כדי שאנחנו נוכל לשמוע אותם שוב ושוב , אין חוקים לכתיבה של סוג סיפור מהקופסא, מכיוון שאלו בד"כ סיפורים שנמצאים איתנו בכל בית ויכולים להיות בכל נושא ולא חייבים להיות ארוכים או בכלל להיות עם סוף ברור. הם באים לתעד פרטים בחיים שלנו (לא בהכרח מציאותיים) ונשמרים בצד שאחרים ישמעו.
