בואי הלילה, שבי איתי ספרי לי קורותייך, מי אחז בידך וניגב דמעותייך במקומי. ספרי לי על אהבותייך החדשות, על געגועייך הישנים- אליי. בואי, בבקשה. אינך חייבת להשאר, אם תרצי, לכי […]
לפעמים אני האויבת הכי גרועה של עצמי, עוד לפני שאחרים חובטים, אני כבר נותנת את המכה הראשונה. ולאחרונה, שמתי לב- כבר לא בא לי לחבוט, לא בא לי שאף אחד, […]
"תסריטאי?" היא כמעט צועקת, ומניפה זוג זרועות בשרניות מעלה אל האוויר, השיער הארוך והגלי שלה שזרוע באפור מתנדנד אחריה עם כל תנועה שלה והווריד הבולט במצח שלה ממש מתנפח עד […]
חזרנו מאיזו יציאה שלנו מאוחר בלילה, זוכרת? חנינו מול הבניין שלך, כמעט כבר יצאת מהרכב אבל פתאום רציתי שתישארי. משכתי אותך קרוב לחיבוק, ואת חיבקת בחזרה תוך כדי צחוק. שאלת […]
נורית צעדה בשבילי פארק הירקון, נהנתה מהדשא הירוק ומהפריחה הצבעונית. לפתע עצר אותה עומר, תלמיד מחטיבת הביניים בה היא לומדת. "בא לך ללכת לסרט" "טוב, בעצם למה לא?" יצאו לסרט […]
היי אייס , עבר זמן רב מהפעם האחרונה שהתכתבנו .. מה שלומך ? את בטח מופתעת לשמוע ממני . אני גם מופתעת למצוא את עצמי כותבת לך שוב. אני לא […]
היא לא מבינה כלום. היא חושבת שכסף זה הכל בחיים, "את צריכה כסף" היא אומרת לי. מי קבע שאני צריכה כסף? את? למה את קובעת לי מה אני צריכה? מה […]
זוכר את הערב ההוא באגם כשפגשנו את חבר שלך? זה שכל הזמן סיפרת לי על השטויות שהייתם עושים יחד. אמרת שהייתם בנתק תקופה, ועכשיו חזרתם לדבר. הגענו לשם לפניו, ותפסנו […]
לא טסתי אף פעם. לא הייתי בהודו, או דרום אמריקה, ואפילו לא בסיני. מישהו שאל אותי פעם איך יכול להיות, ואם לא בא לי "לחוות" ולגלות עולמות. וכששאל, הבטתי לן […]
אם רק היית יודעת, לא היית חושבת ללכת. אם היית יודעת, כמה אני אוגר בלב, לא היית הולכת. אני יודע, היית נשארת. אבל את, את לא יודעת. ואני לא מסוגל […]
יצאתי החוצה הבוקר, פגשתי ציפור. היא סיפרה לי על מדינות רחוקות, נופים עתיקים ואנשים בודדים. הקטנה, אמרה שאני כזה. "האור בעיניים, חלש. כמו אצלם." עמדתי שותק, מנסה להדליק שוב אור. […]
בקולנוע אני מוצץ גבעול ונשפך על המושב. מעליי קרן הקסם שולחת את התמונות אל הסדין הלבן. לא הרבה אנשים. ריח סיגריות פשוטות וגראס. ציקצוקי מסטיק מתפוצץ. כל הרכבות פוסחות על […]
תמיד חשבתי שאנשים אמיצים הם כאלה שנראים אמיצים, יעני שיש להם שרירים והם כאלה גדולים וחזקים, חשבתי שאומץ זה משהו שרואים באופן חיצוני על הבן אדם. עם הזמן, ככל שאני […]
"דביר!" צועק לו דני שעובד איתו, הוא מבקש שינקה קצת את הדלפק כי הוא מלוכלך, מלא בכתמים של קפה, ופירורי מאפים. הוא עושה את זה ברצון, תופס מטלית ומיד מתחיל […]
נסיעה רגילה באוטובוס בדרך הביתה, האוטובוס חצי ריק, והעיניים שלי סורקות אותו בשעמום. פתאום, הן נתקלות במדבקה המרובעת על החלון שמודיעה שאסור להשליך פסולת מרכב זה. אני מחייכת, נזכרת את […]
הוא ישב על הבמה, רגעים לפני ההופעה. האולם עדיין ריק. הוא שואף נושף. נו הטקס הרגיל שעוזר לו להירגע. תוהה בינו לבינו, האם הטקס מנציח את הפאניקה המתחוללת בקרבו, האם […]
כשהייתי ביסודי, אח שלי נהרג בצבא והבנתי שלאף אחד אין יותר זמן בשבילי. לא אמרו לי את זה, הנחתי ככה. הנחתי שלהורים שלי אין זמן כי הם עסוקים בלהיות עצובים. […]
אני שונאת את זה כשאנשים מתחילים לדבר על עצמם. שונאת את זה, שונאת סדנאות ומפגשים כאלה שבהן כל מה שאנשים עושים זה לדבר על עצמם בלי הפסקה ובלי לתת לאף […]
אני צופה בו שובק חיים לאט לאט. כל השנים שלנו יחד מתחילות לחלוף בראשי. הזיכרונות, החוויות, כל אותם ימים שנשענתי על עזרתו, כל הדברים החדשים שגיליתי בזכותו. כל יום שעובר […]
בסנדלים ובכפות רגליים מאובקות היא חוצה את כל מדבריות הסלע כדי לשאול, לדעת, מה שלומי. ואני לא יודע. המים המתייבשים על כפות ידיה סודקות אותן, שריריה כואבים והיא לא תגלה […]
בבריכה משתכשכות להן הבנות בביקיני שני חלקים ומבליטות את שדיהן בעוד הבנים זוקרים זין בגאווה ומנפחים לפחות בראשם את שריריהם בעוד השמש נכנסת לעיניהם ומפריעה להם ללטף בעיניים הקטנות שלהם […]
תמיד חשבתי שלמות מפחד זה מושג בלתי אפשרי, איך אפשר למות מרגש. עם השנים הבנתי זה לא רק שאתה מת מבחוץ אתה מת מבפנים נרקב בתוך הפחדים שלך בורא לך […]
״כדאי שתגיעי. הוא נפל היום.״ מודיע לי קולה המרוט של בטי. בלב כבד אני יורדת במדרגות ומטפסת על האופניים השחורים שלי. ברחוב הנטוש רק רעש אופניי החורקים נשמע. מרחיק ממוחי […]
איתי? אתה שומע אותי?" אני לוחשת. איתי שוכב דומם על המיטה למרגלותי. כמה ימים כבר עברו? בבוקר העלמתי בעט עוד יום מלוח השנה. אני מקרבת כורסה בלויה אל מיטתו ומתיישבת […]
לפני עשרים ושבעה ימים הגעתי הנה, ומאז אני מתבוננת, אך לא רואה דבר. עמליה מגישה לי תה חם ושתיקה מֵקֵלָה. איני יודעת אם כבר הצליחה להתרגל לביקוריי המתארכים. אין בפיה […]
יערה שלי מתבוננת דרך החלון, אצבעה מלטפת ענף צעיר דרך זגוגית. "אני חייבת לצאת", כך היא אומרת, והקול שלה נישא כל הדרך ממרום גבה, מתגלגל על מותניה ומחליק אל תוך […]
הרכב נכנס בדהרה שקטה לחצר המוצלת. בכל בוקר היא פותחת את הדלת שלמה ובטוחה בעצמה, אך הפעם זה היה שונה. יום השואה בשבילה הוא יום ייחודי שבו לא עושים את […]
אין לי אויר. אולי כדאי שאתרחק קצת מהאש? בדרך כלל אני מגיעה, מהנהנת בראשי לכמה פרצופים ומתיישבת מהר ברגליים משוכלות בצד. ואז לא זזה במהלך כל החגיגה. אין צורך לחרוג […]
הוא יושב בסלון ברגליים מקופלות. בוהה במאפרה, נצמד למוסיקה. אי-שם אולי יש מישהי שמחכה לו. עוקבת אחריו ממרחק ושומרת, ומחכה. בלילה של גשמי זלעפות הוא צוחק מול המים, מול הברקים, […]
עישנתי עננים קטנים ונתתי להם להיאסף למעלה. תחושה מוזרה נפלה עליי. הייתי עייפה ורציתי לאסוף את גופי לתוך שמיכה חמה ולישון שינה ארוכה. ימים מוזרים נופלים עלינו. שתי לסביות כנראה […]
לכולנו יש סיפורים ישנים אשר שנשכחו בעליית הגג, או בקופסת הנעליים הבלויה. אלו הם סיפורים מהקופסא, סיפורים שעוברים מדור לדור ונשכחו עם השנים, אירועים שחווינו לפני המון זמן ואשר תיעדנו ושכחנו אותם. סיפורים מהקופסא אלו כל אותם סיפורי מגירה אשר כל מטרתם הייתה להוציא על כתב תחושות, רגשות, תיעוד של מאורע או אדם, בקיצור כמו יומן אבל הסיפור יכול להיות חצי מומצא וחצי אמת.
סיפורים מהקופסא יכולים אפילו להיות תיאור של המתכון הידוע של סבתא , מהרגע שבו היא חשבה אליו, על תיאור של המרכיבים ודרך העשייה ועד לתגובות ואהבה של אותו מתכון.
סיפורים מהקופסא, יכולים להיות מכל העולמות ומסופרים בכל הצורות, סיפורים מהקופסא הם אותם סיפורים שמספרים מסביב לשולחן, כדי שאנחנו נוכל לשמוע אותם שוב ושוב , אין חוקים לכתיבה של סוג סיפור מהקופסא, מכיוון שאלו בד"כ סיפורים שנמצאים איתנו בכל בית ויכולים להיות בכל נושא ולא חייבים להיות ארוכים או בכלל להיות עם סוף ברור. הם באים לתעד פרטים בחיים שלנו (לא בהכרח מציאותיים) ונשמרים בצד שאחרים ישמעו.
