my love-always with me

"שתקן כמו תמיד, הא?" היא אמרה בקולה המצלצל, הולכת בצעדים רועשים על רצפת העץ. פה ושם היו בה חורים. "העיקר שתמשיך להחזיק את היד שלי," אמרה כמה שניות לאחר מכן בחיוך קל. הרצפה חרקה מתחת לרגליה, אך היא כבר התרגלה לצליל. היא התרגלה גם לקירות המתקלפים, שנדמה היה לפעמים כי זזו, והאורות הכחלחלים המהבהבים שבלטו רק בקושי מבין החשכה שנראתה כאין סופית, שאת מקורם אף פעם לא הצליחה למצוא-אף על פי ששהתה במקום הזה זמן רב, אולי רב מדי.
שיערה הבהיר היה מבולגן וקצר. כשהגיעה לכאן, עם כמה אנשים נוספים, הוא היה ארוך. אך היא די בטוחה כי שמעה את אהובה אומר כי הוא מעדיף שיער קצר, ולכן מצאה דרך להיפתר מכל השיער העודף, עד שיהיה קצר ממש, כמעט כמו כתספורת גבר.
השקט היה מזוויע.
היא העדיפה לשמוע את כל הנורא אשר שמעה בהתחלה, מאשר ללכת בשקט הזה, בדרך לא ידועה, כמו במבוך חסר סוף. 'הוא לא הולך להגיד משהו, נכון?' חשבה לעצמה וצחקקה. ההרגל המוזר הזה, לצחקק במקומות הכי לא מתאימים, התגלה בה רק כאשר הגיעה לכאן. היא רק רצתה להראות שהכל בסדר, ושאין שום דבר לא תקין, או מפחיד. בהתחלה, כשרק הגיעה לכאן, צחקקה קצת. אך עם הזמן, היא מצאה את עצמה עושה את זה יותר ויותר.
היא שמחה שהיא הגיעה למקום הזה, המקום בו אנשים נכלאים, וספק אם יוצאים, יחד איתו. זה היה היתרון היחיד במצב אליו נקלעה. היא זכרה את איך שחיבק אותה בפעם הראשונה בה נבהלה, לפני שהכל באמת התחיל. היא התגעגעה מאוד לפעם ההיא, אך עדיין הרגישה בטוחה כשהוא בסביבה. והוא תמיד היה בסביבה.
היא הביטה בו בהערצה.
"אמילי, את חיה!" נשמעה קריאה, שהוציאה אותה מהמחשבות על אהובה. היא התרגזה מעט, אך לא יותר מדי, מפני שבכל זאת, הוא עדיין כאן לידה.
אדם בן גילה הופיע מלפנים, זה היה אחד מחבריה שהגיע לכאן איתם גם. על חולצתו היו כמה כתמי דם, כנראה שנפצע, ואף לא פעם אחת. את עינו הימנית עיטר סימן סגול אדמדם, היא הייתה נפוחה באופן מעט מפחיד.
עיניו נפערו לרווחה כאשר הסתכל טוב יותר.
"אמילי, ג'יי, הוא.." כמה רשרושים של הבהוב האור נשמעו.
לאחר שהמשפט יצא מפיו, מבטה של אמילי התחלף מיד. "איך אתה מעז לומר את זה…" היא החלה לומר בקול חלש שהתגבר, דמעות מלאו את עיניה העייפות. היא התקרבה אליו בצורה מוזרה. הוא פסע אחורה, רועד-מעולם לא ראה אותה כך, והיא להפך, נראתה בטוחה בעצמה. הוא מצא את גבו מוצמד לקיר, מבין בחרדה שאין עוד מקום ללכת אחורנית. היא המשיכה להתקרב אליו. "אמילי," היא שלחה את ידה אליו.
היא החניקה את צעקתו האחרונה ללא בעיה.
"הוא חי, והוא כאן איתי, תמיד איתי, רק איתי!" היא אמרה בכעס, מנגבת בידה-שכעת הייתה כולה מלוכלכת בדם את דמעותיה. כעבור שניות אחדות נרגעה.
"הוא איתי לתמיד.." אמרה והחלה לצחקק בקול מתגבר, הולכת וממשיכה לגרור את גופתו של אהובה, ג'יי.