i feel you for ever

איך שאת נוגעת בי ומרגישה אותי בגופי.
את החיוך השלך שכבר נעלם אפשר לזכור לעד.
את חום גופך,ואת עייניך.
כמה דקות היית לבד ו..הגעת לאדמה.
לא האמנת בעצמך,לא האמנת באהבה,לא אהמנת בשום דבר אף פעם.
בפעם האחרונה שראיתי אותך הכל היה טוב,אני נשבע.
אני מתגעגע אני לא יכול לומר שלא,היית בשבילי הכל.
יפה שלי,אני מתגעגע אלייך למורות הכל.
זוכרת את היידים שלך? עם החתכים והשריוטות הלבנות?
כששאלנו מה קרה לך,את ענית שנפלת.
אבל זו לא הייתה בדיוק נפילה, אלא יותר נפילה של מצבך הנפשי.
אמרת שהכל טוב איתך, לא ידעתי שתגיעי לאדמה כל כך מהר מפני שאיתי את שמחת,ביחד שנינו היינו כאחד.
אבל עכשיו אני לבד.
אני מתגעגע פתאום לריבים הקטנים שלנו,על הקרמבו האחרון בארגז או על איזה סרט נראה קודם "משחקי הרעב" או "סאקר פאנ'ץ".
אני מתגעגע לצחוקך ולניצוץ בעיינך היופות,אבל עכשיו את הרחק ממני.
ואני רוצה להיות איתך שם אבל אני לא יעשה את זה.
כי אני מאמין שאין שום יאוש בעולם ששווה את זה.
וכל יום אני נכנס לעמוד "פייסבוק" שלך ואני רואה את אותם כתובות.
"הגיע הזמן שתמותי כי אי אפשר לסבול אותך","לא נזכור אותך להרבה זמן."
ואני כל יום מסתכל בתמונה שלך ובוכה,מתפלל שתשמרי עליי ושישמרו עלייך.
כי סך הכל אוהב אותך.
ולא היית צריכה להעלם מהחיים שלי כי חיי בלעדייך הם לא שווים.
אני לא יודע אם את קוראת את זה שם למעלה, אבל אני בא אלייך.
להתראות עולם,אהבה,אמפתיה.