best friends

הם לא היו ממש דומים במראה. אחד מהם היה נמוך, ועדיין נראה כמו ילד. שיערו חום. השני, גבוה, בעל צלקת על פניו. הדבר היחיד שייחד אותם היה המדים. גם בהתנהגותם הם לא דמו זה לזה. הראשון נראה כאילו שמחה היא מילה זרה לו, הוא היה מבולבל מאוד. השני, ספונטני וחברותי, כריזמטי מאוד. הייתה לו משפחה עליה רצה להגן בכל מחיר, ואילו לראשון-לא היה אף אחד. אבל למרות ההבדלים, הם היו החברים הכי טובים.
כל זה החל כאשר יום אחד נטפלו לראשון כמה נערים, והחלו להציק לו ולהחריכו לעשות דברים משפילים ביותר, עקב מעמדו הנמוך. הוא סבל.
ואז, פתאום, הוא הגיע.
השני.
הוא הבריח ממנו את כל המציקים, ולאחר מכן פנה אליו. הוא שאל לשמו, והראשון לא ענה. השני רק אמר בחיוך שבעצם, לא אכפת לו מה שמו. הוא נראה לו כמו אדם טוב.
ומאז הפכו השניים לחברים הכי טובים, ולא נפרדו. אף פעם.
"אני נשבע לך, שלא אנטוש אותך, לא משנה מה. תמיד אגן עלייך." אמר יום אחד השני. הראשון הופתע כל כך, אך נשבע גם הוא. כי הוא סמך עליו, הוא ספר לו הכל, הוא הודה לו עד היום, ורצה, כל כך רצה, לעשות גם משהו למענו.
להוכיח לו שגם הוא יכול להועיל לו, ולהיות לחבר טוב ומגן.
ויום אחד הגיע היום. האויב תקף. המון חיילים נחרדו לגלות שהאומץ שהפגינו באימוניהם, עזב אותם כאילו מעולם לא היה ברגע האמת. רק מועטים נלחמו כראוי, ובינם השניים. וגם כאשר נתפס השני, הראשון עשה הכל כדי להצילו. וכמעט שילם על כך בחייו. וכאשר היה קשה, ויתר הראשון על שתייתו והאוכל שלו למען השני, והשני ויתר על שינתו בכדי שהראשון יוכל לנוח יותר.

עבר זמן רב מאז, ולשניהם כבר יש ילדים שלומדים בבית הספר. הם טוענים כי הם החברים הכי טובים. הם די דומים. שניהם אוהבים כדורסל, שניהם גבוהים ומקובלים בקרב בני גילם. הם מבלים יחדיו בהפסקות, ומכעיסים יחדיו את המורות..
וכאשר אחד מהם לא שומע, השני מדבר עליו מאחורי גבו, צוחק על הגריעות בה שיחק הפעם, או על חברתו החדשה והלא יוצלחת. ובכל פעם שאחד מהם במצוקה, השני מוצא תרוץ אמין בכדי להתרחק. לא להיות קשור לזה. וכאשר שניהם רוצים את אותו הדבר, הם מוכנים להפיל ולרמוס זה את זה.