הדברים הקטנים

"מה היית משנה בדור של היום?", הוא שאל. עיניו העייפות נדדו לכל פינה בחדר החשוך.
השתתקתי, מה הייתי משנה בדור שלנו..
לא היה לי הרבה מה להגיד, אבל נזכרתי במקרה אחד, בילדה אחת שפגשתי לא מזמן.
גופה הקטן עטוף בכותונת לבנה,
היא יושבת על כיסא הגלגלים,
לגופה מחוברים צינורות,
ראשה ריק משיערות.
אבל היא עדיין הייתה נראית מאושרת, החיוך האמתי על פנייה לא ירד אפילו רק לא לרגע.
אולי זה נשמע לכם לא קשור, אבל הסתכלתי על הילדה,
עינייה נצצו מאושר. היא יודעת שהיא חולה ועדיין היא שמחה.
אני חושבת שהדור שלנו צריך ללמוד מהילדה.
הדור שלנו בוכה מכל שטות,
מכסף שנאבד,
מציון נכשל,
על זה שאיחרתם לעבודה או שהפלאפון נשבר.
אז מה הייתי משנה בדור של היום?
שנלמד להגיד תודה,
תודה על זה שאנחנו מתעוררים בבוקר,
תודה על זה שיש לנו קורת גג ואוכל, זה לא מובן מאליו לכל אחד.
שנלמד להיות מאושרים, גם מהדברים הקטנים.
המשפחה והחברים, החיוכים והחיבוקים.
שנלמד להעריך את המועט,
כי יש לנו מספיק אבל לא לכולנו זה מספיק.
אתם בטח שואלים מה הקשר למה שאמרתי לבין הסיפור עם הילדה..
הילדה הקטנה, עם החיוך הגדול של פנייה אולי היא חולה,
אולי אתם מסתכלים עליה מהצד מלאי רחמים,
אבל היא..
היא מודה לאלוקים כל בוקר על זה שהיא נושמת.
היא מחייכת כי היא מוקפת באנשים שאוהבים אותה.
היא למדה להעריך את הדברים הקטנים,
הדברים הקטנים האלה שאתם לא שמים לב בכל יום.
"אז מה היית משנה?",
"מה הייתי משנה, שנלמד להעריך את הדברים הקטנים".