save u tonight סיפור קצר על וואן דיירקשין.. (;

פרק אחד!
פווו. התעוררתי מהחלום הזה שחוזר שוב ושוב . הארי הזה , מוואן תחת. מנשק אותי ואז שנינו נופלים לבריכה והוא אומר " הכל בשבילך . רואה ? " אף פעם לחלום לא הייתה התחלה וככה הוא תמיד נגמר. אני אפילו לא יודעת למה אני חולמת עליו, אני לא אוהבת אותו ואת החבורת בנים עלו. אני מכירה אותם רק בגלל הילדה שיושבת לידי בכיתה , קוראים לה אנבל . אנבל חולה עליהם, היא פשוט יודעת הכל עליהם , ואני יצאתי דפוקה אני חולמת עליהם . כבר חודשיים אני חולמת את אותו החלום . בחודשיים האלה, ריציתי את אנבל ואת עצמי והתחלתי לאהוב את וואן דיירקשין
אני רורי, בת 17 מלונדון – ג'ינג'ית ירוקת עיניים . ככה אמא שלי מתארת אותי. אין לי אחים , אני בת יחידה לשני הורים עשירים, יש לי כל מה שאני רוצה, וגם כל מה שאני לא רוצה . כמו … חלומות מוזרים על זה שהארי המוזר הזה מנשק אותי … אה… שכחתי לומר , אני לומדת עם חמשת הבנים האלה שאנבל מאוהבת בהם .
"נו, בואי כבר " אמרה לי אנבל "אה… ושכחתי לומר לך יש היום מסיבת יומולדת לליאם. אז … אנחנו הולכות לשופינג . כן , לא אכפת לי שאת שונאת שופינג, אני משלמת , אם לא אכפת לך !!! " ועניתי לה : " נוו. בסדר , אבל רק לשעה . וזהו . "
"אמאאאאאאאאאא אני יוצאת לשופינג עם אנבללל " צעקתי לאמי .
"בסדררררררר רוריייייייי " אמא ענתה לי .
אני לא מאמינה שזה מה שקניתי בשופינג עם אנבל. קניתי חצאית גבוהה בצבע בזוקה "שמבליטה את האגן שלי" כמו שאנבל אומרת, וגופיה לבנה עם קרדיגן שחור שמתאים לחגורה השחורה. שעה של שופינג זה הרבה יותר מידי .

פרק 2 !
אחרי שעה בטלפון עם אנבל של אל תשכחי לעשות רגליים, ושאני יבוא אלייך אני יסדר לך את הגבות. היא החליטה להגיע אליי הביתה לעזור לי להתארגן, והינו מוכנות למסיבה- החלטנו שהלימוזינה שלי תסיע אותנו . אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו. היה לו בית קצת הרבה יותר קטן משדמיינתי. אבל החצר הייתה המושקעת ביותר. בית רגוע ונראה קצת עתיק עם מפלי מים קטנים ושקטים בכל מיני מקומות בחצר, צמחים מטפסים , אח עם כמה ספות סביבה ובריכה ענקית. המסיבה הייתה בחצר וגם קצת בבית , אבל לא בתוך הבריכה , היה מוזיקה ואלכוהול … שתיתי קצת והייתי דיי שיכורה . משוגעת כזאת . שארבעת הבנים שהם לא ליאם החליטו להגיע כולם כבר היו שיכורים אבל הם הצטרפו לריקודים – כמו שאני יודעת על וואן דיירקשן בעליי , יש להם הסכם – מותר לכל אחד ואחד מהם להשתמש בחדר של האחר כמו שהם רק רוצים.. הארי התחיל להתקרב אליי ולדבר איתי, לא ממש נבהלתי . הם וואן דיירקשין בכל זאת . ואני מעריצה רק חיכיתי לרגע הזה שהם יבואו וידברו איתי.
הארי אמר שקר לו, וביקש שניכנס, הסכמתי, אנאבל ואני ממש בקשר טוב עם לואי ככה שכשאנבל ולואי דיברו ביחד וראו אותנו והבינו מה קורה. הוא אמר שנעלה במדרגות שיהיה קצת יותר שקט . עלינו לחדר של ליאם, הוא גר בעליית גג של המשפחה אבל זה היה מעוצב כחדר מדהים שכל בן היה שמח לגור בו. אני מנחשת שגם הארי.
הארי התיישב על המיטה ואני נשארתי עומדת , הארי אמר " בואי תשבי , מה את כל כך מפחדת?" התיישבתי, קצת מבוהלת מהרגע, אבל שנינו נשענו על הקיר ביחד. דיברנו קצת על איך שהבית ראה . מתסתבר שהארי אוהב עיצוב פנים … פתאום הוא בא אליי ונישק אוקי , הוריד לעצמו את החולצה ניסה להוריד את שלי, נבהלתי . התלבשתי וברחתי החוצה. רצתי לאנבל וללואי, מפתיע כמה שהם חופרים אחד לשני . אנבל ולואי עמדו ליד הבריכה, היו כמה ילדים שהיו בתוך הבריכה שיכורים קצת . הארי רץ אליי ונישק אותי . הלכתי אחורה והוא ואני נפלנו לבריכה. והוא אמר " הכל בשבילך , רואה ?"
פתאום הבנתי הכל , זה היה החלום . הארי מנשק אותי , ושנינו נופלים לבריכה . אני מתחילה לפחד מעצמי. אמרתי לו , "פשוט עזוב אותי ולך" . יצאתי מהבריכה בוכה ורצתי ללימוזינה שלי . הארי נשאר במים והסתכל עליי הולכת אנבל רצה אחריי ולואי אחריה . שניהם נכנסו ללימוזינה ובאו אליי הביתה – הם נשארו לישון אצלי כולנו ישנו באותו החדר למרות שכל אחד יכל לישון באיזה חדר שבחר כי בכל זאת , יש לי בית ענקי ורק אני ושני ההורים שלי חיים בו.
פרק 3!
קמנו בבוקר , היה בוקר יום שני, יום בית- ספר . אני ואנבל התארגנו ולואי חזר לביתו והתארגן, רק מלתחה של בנים עוד אין לי. נסענו בלימוזינה שלי בבוקר לבית ספר, נכנסנו לבית הספר – כרגיל שכולם מסתכלים עלי בהערצה חוץ מהארי , שעדיין זוכר את אותו הערב. נכנסנו לשיעור צרפתית – מקצוע חסר טעם והמורה הודיע שיש לו הפתעה . תלמידה חדשה מצטרפת אלינו אליזבת. היא לבשה חולצה צהובה של בובספוג וחצאית גבוהה אפורה, הדבר הראשון שראיתי על פרק כף ידה היה צמיד של הבנים , לואי, נייל , זאיין ליאם והארי . מה הארי קשור אליהם , יש לי סיוטים ממנו . אני אהבתי את מה שהיא לבשה. כשהמורה קרא לה אליזבת היא ביקשה "תקראו לי ליז , אליזבת זה מתנשא" השיעור היה משעמם אני ואנבל החלפנו פתקים, כתבנו שהיא נראית לנו ממש נחמדה וגם דיירקשנית. החלטנו אנבל ולאי ואני שנלך לדבר איתה בהפסקה . באנו אליה והיא הייתה ממש ממש נחמדה, דיברנו על וואן דיירקשין , היא כמעט לא נשמה כשהיא נכנסה לכיתה ולואי וליאם היו בכיתה. היא לא רצתה לבלוט אז היא לא התחילה לצרוח, לואי צחק הוא אמר שהוא לא אוהב בנות שצורחות שהוא בא , היא עשתה בשכל … פתאום לואי אמר " יש עוד מסיבה עוד יומיים , שוב בבית של ליאם, אני מזמין אותך ואוותך ואותך " שלושתנו צחקנו. אמרתי " אני לא יכולה לבוא… אמ… כי אני … ממ… יש לי מופע… מממ … אני פשוט לא יכולה" ולואי ענה " זה בגלל הארי , נכון ? אל תדאגי, הוא לא יעשה את זה יותר . הוא הבטיח " חשבתי קצת ואמרתי "טוב, אבל אם הוא מתקרב, אני חוזרת הביתה. מוסכם ? " ושלושת האחרים ענו "מוסכם" ביחד.

פרק 4 !
הגיע יום המסיבה – לבשתי את השמלה הכחולה הכהה שלי ונעלי עקב בצבע שמנת. יצא דווקא יפה. אני , אנבל , ליז ולואי התחלנו לנסוע. במהלך הנסיעה התברר שליז מצחיקה מאוד. הגענו , ירדתי מהלימוזינה- גיליתי שהיה ממש קר , יותר משציפיתי. רקדנו וקצת שתינו , שוב. ואז, הארי הגיע. התחלתי לרעוד . הוא אמר " קר לך , את רוצה ז'קט ? " ועניתי לו "לא" והתרחקתי קצת ממנו. הוא התחיל לדבר עם לואי על המופע הבא ואני דיברתי עם אנבל וליז על לאיזה מופע שלהם נלך . הפעם זו הייתה מסיבת בריכה אז נכנסנו לבריכה , הבריכה הייתה מחוממת, מזל, היה די קר כבר בשעה הזו. יצאתי מהמים ונכנסתי לקחת את המגבת שלי מתוך הבית, הארי הגיע אחריי ואמר " רורי , אני ממש מצטער, לא ידעתי שפגעתי בך עד שלואי אמר לי, כזה אני , לא התכוונתי לקחת אותך כסטוץ, רציתי להמשיך איתך את הקשר. " ואמרתי "תקשיב , אני מעריצה אותך והכל, ואני ממש אוהבת אותך ,אבל אחרי מה שעשית- אני לא רוצה" הארי אמר בואי דקה לסלון , התיישבנו על הספה והוא אמר "תעצרי אותי אם את לא רוצה" ונישק אותי, אם זה לא היה הארי, הייתי נהנית, לבחור יש כישרון בשפתיים. פתאום נזכרתי במה שקרה והתרחקתי, הוא ניסה להתקרב שוב, אבל קמתי מהספה מזל שהיה חלון מאחורי הספה , כי ליז דעה להציל אותי בדיוק בזמן, זאת חברה טובה. הארי צעק לי סליחה, בעודי מתרחקת עם ליז. באותו יום, הלימוזינה שלי, פיזרה כל אחד בביתו- רק ליז ישנה אצלי, דיברנו קצת על הארי, על מה שהוא עשה לי, ואז היא שאלה אותי שאלה שלא ממש הייתה לי תשובה אליה " איך את יכולה להמשיך להעריץ אותו אחרי מה שהוא עשה לך ?" לקח לי זמן לחשוב ועניתי " דיירקשנית לא מסתכלת על הפרטים הקטנים אלא על התמונה המלאה. כמו שאני מאמינה שלואי ימשיך להיות ידיד ממש טוב שלי למרות כל המסעות הקרבים של הופעות שלו – לא ממש אכפת לי איפה המסע, אכפת לי רק שהוא יישאר קרוב אלי ולא יתרחק כי אני יתגעגע. " שאלתי אותה בחזרה מי הפייבוריט שלה מהלהקה והיא ענתה " נייל , ושלך ? " ליאם " אחרי שתיקה של בערך דקה שאלתי אותה " כבר פגשת אותם ? " והיא ענתה "הייתי שמחה" היא עוד לא פגשה אותם? הם איתנו בבית הספר !!! חשבתי לעצמי. ובקול רם אמרתי " אני יארגן לך פגישה" שלחתי לאנבל ,לואי, ליאם, נייל ,זאיין והארי , כי לא היה לי נעים ממנו, אסאמס שבו היה כתוב "מחר בשמונה בערב, ערב סרט אצלי – תביאו סרטים ונבחר" היא ראתה מה כתבתי אז היא אמרה שהיא תגיע. כבר היה ממש מאוחר, אז הלכנו לישון. כשקמנו בבוקר הלוויתי לליז בגדים ויצאנו לטיול בפארק.

פרק 5 !
בפארק, חמשת בנים היו , ואחריהם, בערך חמש מאות בנות צווחניות. ראיתי את זה והתחלתי לצחוק . ליז כמעט גם התחילה לצרוח – לראות את חמשת הבנים ביחד היה בשבילה חלום ואמרתי לה – אל תצטרפי לצעקות – הם הולכים למקום הקבוע שלנו- הם שולחים לי אסמס ואנחנו הולכות לשם, אם המעריצות שואלות לאן נגיד שאנחנו הולכות הביתה. זה הכל . אבל אפשר ללכת לצד השני של הפארק ולנופף להם לשלום, את זה אפשר בכל מצב. וזוכרת שדיברתי איתך אתמול על ההופעות שנלך – הן בחינם, למאחורי הקלעים ושורה ראשונה בוי-איי-פי. היא התרגשה , אבל היא לא התחילה לצרוח כי היא הבטיחה. אמרתי לה שיש מופע למדיסון סקואר גרדן בנוי- יורק עוד חודש ואבא שלי אחראי על המופע הזה, ואני יכולה להזמין חברות, אז אני מזמינה אותך ואת אנבל. כרטיסי הטיסה עליי אל תדאגי, והמופע בחינם עם וי-איי-פי, כמו שאמרתי כבר קודם. ואז היא אמרה לי " אני צריכה לומר לך משהו חשוב, אבל בואי לא פה, יש פה יותר מידי אנשים שאת חלקם אני מכירה, אז אולי נלך למחבוא? " עניתי לה "טוב" והתחלתי לדאוג.
אחרי חמש דקות של הליכה שקטה, הגענו למחבוא, וליז אמרה לי "רורי, תקשיבי , אני קופצת ישר למים העמוקים, לא סיפרתי את זה לאף אחד, גם לבנות מהבית ספר הקודם שלי, אמא שלי נפטרה לפניי חודשיים ואבא שלי מכור לאלכוהול , אין לנו כסף ואני שומרת על הבית שלנו כמו שהוא עכשיו – נקי, שיש אוכל, הכל מהכסף שחסכתי מאז כיתה א'. " דאגתי לה, חשבתי שהיא מסכנה, אבל … היא רוצה חלק מהכסף שלי ?, היא ממשיכה "אז אני לא יכולה לשלם על הטיסה והכל, ואבא שלי יצטרך עזרה בבית, אני חושבת שזה בלתי אפשרי שנטוס." חשבתי קצת ועניתי "אל תדאגי , יש לנו עוזרת בית, אנחנו נשלם לכם עליה, לא חסר לנו כסף אז זה בסדר , היא עבדה במכון גמילה של אלכוהול , אז היא תוכל לטפל באבא שלך, הכל יסדר בסוף." אמרתי וחיבקתי אותה. "את אוהבת את נייל נכון ? את רוצה שיתקדם ביניכם משהו ? כי אני יכולה לסדר את זה, אבל אני צריכה שתסכימי לי לספר רק לנייל את מה שסיפרת לי עכשיו, את מסכימה? " היא הנהנה בראשה.
הבנים הגיעו למחבוא ראו שליז בוכה ושאלו מה קרה- ישר אמרתי להם שלא ידאגו, שליז בסדר. ואז כדי להעביר נושא, שאלתי את כולם אם הם באים לערב סרט היום ואז לקחת את נייל הצידה, למאחורי הספרייה ואמרתי לו "הילדה שבכתה מקודם ? אוהבת אותך, היא רצתה תמיד לפגוש אתכם, זה היה החלום שלה, היא חדשה פה, אמא שלה נפטרה ואבא שלה מכור לאלכוהול, והיא דואגת לבית שלה בעצמה. היא אוהבת אותך. אתה מסכים לדבר איתה? " ונייל רק ענה :" את פשוט קוראת אותי ! מהשנייה שהיא נכנסה לבית ספר התאהבתי בה, רק לא סיפרתי לבנים , הם היו עושים לי פדיחות מולה. היום בערב סרט אני אקח אותה לחדר שלך ואני ידבר איתה. מוסכם ? " ועניתי "מוסכם"

פרק 6 !
הגיע הערב, הלימוזינה שלי אספה כל אחד מהבית שלו וכולם הגיעו לבית שלי, לחדר סרטים. בחרנו לראות את הסרט טיטאניק, אני לואי ראינו אותו איזה אלף פעם עם הארי ואנבל. חחחח הארי ולואי חיקו אותו והעלו תמונה לאינטרנט , כמה צחקנו באותו יום . באמצע הסרט נייל קם ואמר לאנבל לבוא איתו , היא לא יודעת מה מחכה לה. הם נכנסו לחדר שלי, לפני שליז הגיעה, הוא ארגן את הכל הוא כזה רומנטיקן הנייל הזה. הוא שם לה מלא נרות שמפיצים ריח ופיזר ורדים. הוא היה כזה חמוד אליה, והיא הייתה בשוק שזה מה שקרה , הם התיישבו על הפופים בחדר שלי ודיברו היה לו טקט והוא לא דיבר על המשפחה שלה וגם לא על שלו, אלא על איך היא התחילה לאהוב אותם, ולמה היא עברה פתאום ללונדון. היא ענתה לכל השאלות שלו ובסוף הם התנשקו, נשיקה ארוכה מאוד. נייל חזר לסרט והיא שלחה לי אסאמס שאני ואנבל נבוא לחדר שלי דחוף. באנו ממש מהר , ואז היא אמרה בלחש של צעקה "התנשקנו" אנבל ואני כמעט צרחנו, היינו בשוק שהכל זרם ביניהם. היא אמרה שהיא רוצה שנלך ונשאל את נייל אם הם חברים עכשיו . וזה מה שעשינו. הוא היה כל כך חמוד ומתחשב שהוא אמר " מה שהנסיכה שלי רוצה" והלך לדבר איתה בחדר שלי. הם חזרו , הוא נישק אותה בלחי והם אמרו "אנחנו חברים" ליאם אמר "מזל טוב, וכדי לחגוג, נזמין פיצה בשביל נייל" כולנו צחקנו, תמיד ליאם היה מצחיק אבל בזמן האחרון הוא היה שקט וחייך, אני לא יודעת מה קרה לו. אנבל שלחה לי הודעה בפייסבוק "אני מאוהבת" . ישר שאלתי "במי . זאיין נכון ?" והיא ענתה " איך ידעת? חחח שכחתי שאת קוראת אותי כמו ספר פתוח, אז כן , הוא שלח לי בפייסבוק הודעה אני אוהב אותך ודיברתי איתו עכשיו במחבוא ואנחנו חברים. " עניתי לה, "בסוף יוצא שאני רווקה. (: " והיא ענתה "טוב לא ממש, שהלכת לדבר עם ליז בחדר, רק אחרי דקה קיבלתי את אסאמס שליז שלחה. בזמן הזה, ליאם אמר לי שהוא מאוהב בך כבר חודש אז… אמרתי לו שאני ידבר איתך. עוד חצי שעה את צריכה להיות במחבוא. אהה… ושתדעי, למופע במדיסון סקואר גרדן שבוע הבא, הוא ישיר שיר שהוא כתב עלייך. "

פרק 7 !
-תנו לי לעכל הכל. הארי ניסה לעשות ממני ילדים, לא הסכמתי, זאיין עכשיו חבר של אנבל, נייל חבר של ליז אני חצי חברה של ליאם, הוא כתב עליי שיר , הוא ישיר אותו בהופעה. עוד 15 דקות אני צריכה להיות במחבוא,10 דקות הליכה חמש דקות להתארגן. עפתי להתארגן.-
לבשתי שורטס גבוהה וחולצה משובצת, ליאם~סטייל. דיברנו קצת ואז הוא פלט "אני אוהב אותך כבר יותר מחודש. רבאק" בלחש. ואמרתי "מה?" והוא התחיל לדבר בשטף מהיר "תקשיבי, אני אוהב אותך, גם הבנים יודעים אתזה, מלפני חודש, כתבתי עלייך שיר, הבנים עזרו להלחין, אני אוהב אותך ואני מש רוצה להיות קשור אלייך. איכשהו, כבר לא אכפת לי איך. רק לחיות איתך חלק מחיי. " עניתי :" תקשיב ליאם, תמיד חיבבתי אותך, ואני מבינה שאתה אוהב אותי אבל תן לי לחשוב על זה, בסדר ? אני מבטיחה לך, בטיסה בנוי יורק אני טסה במטוס נוסעים ואתם טסים בפרטי, אז אני יכתוב לך מכתב, אבל תבטיח לי שתקרא אותו רק, אבל רק במטוס. " והוא ענה :" בשבילך, כל הזמן שבעולם. " הייתי מאושרת. חזרתי הביתה. לא גילתי על מה שקרה שם לאף אחד, רציתי שזה יהיה הסוד שלי.
עוד יומיים ההופעה, כולם מתרגשים , המזוודה שלי ארוזה והכרטיסים למטוס ולואי-איי-פי בהופעה אצלי. אני ממש מתרגשת , אבל עוד לא כתבתי לליאם את המכתב. אני יכתוב אותו עכשיו .

פרק 8 !

"ליאם,
אני לא יודעת איך הצלחת לשמור את הרגשות שלך חודש. אני לא הייתי מצליחה, אני מחבבת אותך והכל, אבל תבור חברים , חשבת על איך נהיה? יתערבו לנו ביחסים, אבל אני לא רוצה שתחביא אותי מכולם. אני מצטערת שגרמתי ללך לחכות ,ממילא כבר הפאפרצי מצלמים אותי, אז זה לא חשוב . תבטיח שלא תצרח במטוס או תגלה לבנים ישר , אני רוצה קודם שנדבר, אז… אני רוצה להיות חברה שלך, אני חושבת שזה יהיה קשה, אבל נסתדר, אתה יודע. ככה זה החיים.
אז אנחנו חברים <3
אוהבת <3
רורי"
השפרצתי על מכתב כמה טיפות של הבושם הקבוע שלי, הכנסתי אותו למזוודה ואני ליז ואנבל יצאנו לשדה התעופה. הבנים עוד לא עלו למטוס. אז עברנו את הבדיקות ממש מהר וקצתי לליאם. נתתי לו את המכתב ונשיקה בלחי ורצנו למטוס. הבנים לא הבינו מה קרה עכשיו, אבל הם עלו למטוס.
ליאם פתח את המכתב התרגש מאוד וכמו שביקשתי, לא סיפר לאף אחד, אני? חפרתי לליז ואנבל. על הכל. והן חפרו לי . ככה עברו חמש שעות. הגענו , היה אמצע הלילה, כדי שהמעריצות לא יציקו – הלכנו לישון בבית המלון בשדרה החמישית ומחר בערב ההופעה – כולנו מתרגשים . בעיקר אני וליאם, כי הוא עומד לשיר את השיר החדש שהוא כתב עליי.
טיילנו כל הבוקר בחברת מעריצות צווחניות והגענו לבמה במדיסון סקואר גרדן בשתיים בצהריים , היה נפלא, לא היו תקלות בכלל , ולאים ביקש לא לשיר את השיר שלו כי זה הפתעה לי, כמובן שאבא שלי הסכים כי הוא אחראי שם.
אני ממש מחכה שיגיע הערב- חזרנו למלון, נכנסנו מהכניסה האחורית כי היו מלא מעריצות צווחניות בכניסה הראשית, מי האמין שהכניסות האחוריות באלה מזעזעות ?

פרק 9 !
ליז ואנבל לא האמינו שזה מה שפרוטקציות מסוגלות לעשות , נכנסנו לפני כולם, עלינו לבמה נכנסנו לחדר הלבשה של הבנים לומר להם בהצלחה וירדנו ישר לשורה ראשונה באמצע בוי-איי-פי. אחרי שכולם נכנסו, היה וידיאו על המסך הגדול שהיה על הבמה הסרטון שעל המסך נעצר ואמרו ברמקול "היי,לא. לא השתלטתי על המופע – זה האחראי, במופע יכול להיות שיועלו בנות לבמה, יענו על שאלות מהטוויטר ויצלמו את המופע. נא לא להשתולל ולזרוק דברים לבמה. תודה "
היה צפצוף קטן והסרטון המשיך, כשנגמר הסרטון הבנים עלו לבמה, הבנות צרחו ואנחנו רק שלחנו להם נשיקה. כל אחת לחבר שלה. אני והארי כמעט ולא מדברים אבל הוא כבר ירד ממני אחרי שנהייתי חברה של ליאם. באמצע ההופעה ליאם אמר ברמקול – השיר הזה מוקדש לאחת שלי, האחת שאני אוהב , הנחמדה, הביישנית… רורי? בואי רגע …, חייכתי וליז ואנבל אמרו לי לעלות לבמה. עליתי היו צעקות ופרגון וגם כמה קריאות בוז. כבר למדתי מההערצה – לא תמיד יפרגנו לך – אבל צריך להתמודד עם זה. ליאם אמר שקוראים לשיר stand up הוא היה תמיד חלק מהאלבום אבל לא אמר לי שהוא עליי. התרגשתי ממש , בסוף השיר הוא נישק אותי בלחי, כדי שהבנות לא יתנפלו , מעכשיו גם היו לנו שומרים, שישמרו מהמעריצות הנלהבות. אחר-כך ליז ואנבל עלו לבמה – זאיין ונייל קראו להן. אחר כך הם שרו gotta be u ו up all night לאחר מכן ענו על שאלות של מעריצות מהטוויטר שרו עוד כמה שירים ונגמר המופע. אחרי שהמעריצות התפזרו, חלקן הלכו למאחורי הקלעים לאחר בדיקה קפדנית של הכרטיסים שלהם ואנחנו, שעלינו בלי שום בדיקות למאחורי הקלעים – כל אחת נתנה נשיקה לחבר שלה ואז הארי בא אליי ואמר "אפשר גם ? " צחקתי, ואמרתי לו : " תבקש רשות מליאם " חחחח הארי באמת הלך לליאם ואמר לו "אתה מרשה לי לתת לחברה שלך נשיקה? " וליאם הנסיך אמר :" לא היום – שאני ימות , וגם אז , אני לא בטוח שהיא תסכים " צחקנו ואז בגלל שאני כזאת חמודה שאלתי אותו "למות ? למה ?" ואז הוא אמר לי "עכשיו, כשאני איתך אין לי סיבה ."

פרק 10!
אחר כך , אנבל באה אליי בצעקות, ולא של התרגשות , היא אמרה לי : "מה נראלך ? יזונה , ככה את אומרת לזאיין ? שאת אוהבת אותו? שאת מוכנה לבגוד איתו בליאם אם הוא מוכן לבגוד בי? ואו. אני ואת גמרנו." ליאם היה לידי , הוא הרים גבה אחת ואז צמצם את עיניו במבט של "מה נראלך, חשבתי שאת אוהבת אותי" והלך. לא הבנתי מה קרה. החלטתי ללכת לטיול ברחובות נוי-יורק. בלי הלימוזינת והמעריצות , היה מאוחר בלילה אבל שמתי כובע צמר שחור, שלא יזהו אותי. לא הבנתי מה קרה. נכנסתי לפיסבוק , לשיחות שלי עם זאיין, בדקתי מה קרה… פתאום ראיתי, השיחה הייתה טיפה לפני ההופעה. ליז השתמשה בטלפון שלי כדי לעדכן את כל מה שקרה בהופעה. כנראה מהפייסבוק שלי. והיא דיברה עם זאיין. מהשם שלי.וזה מה שהיא אמרה. אני פשוט לא האמנתי, חשבתי שאנחנו חברות .
לא הלכתי אליה. שלחתי לה הודעה בפייסבוק ואמרתי לה – אם ככה זה עובד במקום שממנו באת , תחזרי אליו, והתנתקתי מהפייסבוק. לקח לה יומיים לענות. אלו היו היומיים הכי הזויים בחיי. עשיתי איתה ועם אנאבל ועם הבנים שופינג מטורף בנוי יורק אבל ששתינו היינו לבד לא הסכמתי לדבר איתה. זה היה מוזר וקשה, כל הזמן צלמי פאפרצי עקבו אחרינו , אז זה גרם לנו לצחוק הרבה , בעיקר מזה שלואי ממש נבהל בכל פעם שהם קפצו מאחורי איזה שיח.
מאוד נהינתי בנוי יורק, אבל מתחת לפני השטח, הייתי מדוכאת, קרועה. ליז ביאסה לי את הנסיעה, אני ואנבל עכשיו כמו אחיות , מספרות הכל אחת לשניה, השלמנו, כי הסברתי לאנבל מה קרה עם ליז וזאיין. רק אני וליאם עוד לא השלמנו, שלחתי לו סמס ממספר חסום- "היום בשמונה , יציאה אחורית של המלון, אתה מכיר אותי. " ראיתי אותו מדבר עם לואי על זה. לואי ידע מי שלח את הסמס , הוא עזר לי גם לכתוב אותו, אבל הוא אמר לליאם רק " הפתעה" . הייתי שמחה ועשיתי לו "תודה " עם העיניים. הוא חייך את החיוך הממיס שלו, התפלאתי שאין לו חברה , זה בטח כי המעריצות לא רוצות להפריד את "לארי סטיילינסון" . צחקתי לעצמי, ליאם הסתכל עלי במבט של אני מתגעגע, הסתובבתי והלכתי. הוא נפגע, הצטערתי על זה שנולדתי מחוסרת טקט. עליתי לחדר במלון, נשכבתי על המיטה ובכיתי.
חשבתי לעצמי מה יכולתי לעשות עכשיו עם ליאם. להסתובב איתו בנוי יורק, להתנשק, לאהוב. יכלונו להיות מושלמים ביחד. אבל לא. ליז הייתה חייבת להרוס הכל. היא קנאית. רק עוד יומיים חוזרים הביתה, מזל באמת. המשכתי לבכות , בכיתי בערך שעה, פרקתי את כל מה שישב לי על הלב. באמת שנמאס לי מהליז הסכסכנית הזאת. כבר הגיע שבע ורבע, התארגנתי ממש מהר , כדי שליאם לא יראה אותי יורדת לכניסה האחורית של המלון, איפה שקבענו. התלבשתי בטייץ שחור מבריק וחולצה לבנה עם קשקושים שחורים ושמתי את הכובע השחור ואספתי את השיער לזמה על הצד. ירדתי למטה והלכתי לכניסה האחורית . לקח לו רבע שעה להגיע, כמו שציפיתי. וישר שהוא הגיע התחלתי לדבר. " לא אכפת לי אם אתה לא יודע מי אני, וגם אם כן . אני באמת אוהבת אותך , ואתה כן מכיר אותי, אולי לא מזהה. אני בוטחה שנפגעת. מליז, ומהטפשות שלי. גם אני נפגעתי מזה. אני באמת מצטערת על השלושה ימים האחרונים. אבל, אני אוהבת אותך. " הוא נעמד, ונישק אותי התנשקנו בערך 10 שניות וכשהתנתקנו, אמר "רורי, יפה שלי. שראיתי את העיניים הירוקות שלך, כבר ממרחק 5 מטר, הבנתי שזאת את, אני אוהבת אותך.
הוא הציע לי לצאת למסעדה יצאנו למסעדת הסרטן, כמו בובספוג, צחקתי מהשם של המסעדה, וליאם אמר " כמה התגעגעתי לצחוק הזה." אכלנו וצחקנו, כשחזרנו למלון כבר היה אחת בלילה. ישנו קצת הרבה, עד 7 בערב הבא, וישר יצאנו שוב. לפאב, כדי לחגוג את היום הולדת שלי. היה לי כיף. השתכרנו וחזרנו למלון. דיברנו קצת. ואז אנבל דפקה בדלת של החדר של ליאם. ואמרה " יאללה זוג יונים, מחר חוזרים, צריך לארוז הכל."
צחקנו והתחלנו לארוז. הגיע הזמן לחזור לשדה תעופה. בליווי של 500 נערות צווחנוית. עלינו למטוס והגענו הביתה.
-כעבור 4 שנים-
אני וליאם? נשארנו חברים, הם עדיין מפורסמים, אז החלטנו עוד לא להתחתן.
אנבל וזאין? נפרדו בדרכים מצערות.
ליז? שתלך לחפש תחברים שלה.
הבנים? עדיין חברים הכי טובים שלנו.
-הסוווווווף-