3 מילים אחרונות חלק 2.

"תומר רד משם!!" צעקה לו שי, מבוהלת מעט מהמראה של חברה הטוב ביותר מחזיק בחתיכת סלע עלוב מראה אשר עומד להתפורר בכל רגע נתון אך הוא רק מחייך אליה, כאילו אינו רוצה להדאיגה מהמצב.
"ואיך בדיוק את רוצה שאני ייעשה זאת?" הוא שאל בטון ציני למדי.
"פשוט תקפוץ כבר!" היא צעקה, מפוחדת מעט מכך שתומר ניתלה במאתיים מטר גובה ואינו נראה כאילו הוא חושש מן המצב.
"תירגעי, אני כבר יורד." הוא אמר, מנסה להישמע בטוח בעצמו אך הדבר אינו עבד.
בעיקר משום שחתיכת הסלע החלה להיסדק ולהתפורר תחת אחיזתו של תומר.
"אממ, שי. אם יש לך רעיון טוב, זה הזמן!" הוא צעק בבהלה קלה, כן. הו כן!
הוא מפחד.
"פשוט תקפוץ למים ותנסה לכוון לסלעים!" צעקתי בחוזקה, "למה לסלעים?!" הוא שאל, תמיד הוא היה שואל הרבה שאלות!
אבל כאן, טוב…כאן זה לא המקום הנכון ולא הזמן הנכון לשאול שאלות!
"אל תשאל פשוט תקפוץ!" אמרתי בעצבנות קלה, אך אני חושבת שגם דאגה גדולה השתחלה לקולי הצרוד מעט מן הצעקות הרבות שהיו צריכות לעלות על רחש המים הזורמים והגועשים אשר עטו מטה מן המפל הענק.
"טוב, אבל עם קורה לי משהו, אל תשכחי שאני לא סובל אותך!" הוא אמר וגיחך.
זה מה שטוב בתומר! -הוא תמיד לוקח את הכל בציניות ובאופטימיות.
הוא תמיד מסתיר דאגה ונותן תחושת ביטחון, תמיד נותן הרגשה שהכול בסדר וכל העולם זה פשוט בדיחה אחת גדולה!
אז..בקיצור: תומר זה החבר הכי טוב שלי.
החבר הכי טוב שאני לעולם אל אוותר עליו!
אוקיי אוקיי!
אתם בטח חושבים, שאני מאוהבת בתומר. -אז להגיד את האמת?
אפילו שהיא טיפה מביכה..
אני אממ.. אתם טועים!!
הוא רק החבר הכי טוב שלי.
החבר הכי טוב שלי שהרגע קפץ מצוק למים קפואים.
החבר הכי טוב והכי משוגע בעולם…