Colorful Magic
זה יוצא גרוע כמו תחת. אבל למי אכפת, אני נהנית (אני עדיין צריכה שני בנים!)

126 ימים לפני-פרק 2

Colorful Magic 22/03/2014 569 צפיות 5 תגובות
זה יוצא גרוע כמו תחת. אבל למי אכפת, אני נהנית (אני עדיין צריכה שני בנים!)

3:00
אני לא מצליחה לחשוב אפילו על סיבה לארגן חטיפה בשבילי.
5:00
אני מתחילה לשרבט ציורים במחברת שלי. מזמן לא ציירתי, ומאוד התגעגעתי לזה.
7:00
אני מרגישה רטיבות על החלק התחתון של המכנסיים שלי. אני מבטלת מחשבה לעוד חוויה אחוזת אימה, ומחשיבה את הרטיבות לעוד זיעה.
עדיין נורא חם כאן, אבל החום מתפוגג. או שאני מתרגלת אליו.
8:00
המים עוטפים אותי כמעט מכל הצדדים, ומייחלים להטביע אותי.
הריאות שלי כמעט ולא מתפוצצות, בזמן שאני מנסה להמשיך לשבת על קרקעית החדר, ולצייר.
הגוף בוגד בי, ומעלה אותי לאוויר שנשאר למעלה. עכשיו אני רואה את זה. העיפרון נשמט מידי. אני לא יורדת לקחת אותו.
המים נכנסים מהפינה השמאלית בחדר. אני שוחה את דרכי למטה (אם אפשר לקרוא לפיתולים שלי שחייה), ומנסה לסגור עם ידיי את הפתח. אני נשארת בתנוחה הזו זמן מה, נאבקת נגד כוח הציפה.
אני נועצת את ציפורניי במחברת שלי. היא כל מה שנשאר לי.
אני חושבת שהזרימה נחלשת.
10:00
המים לא מפסיקים להגיע, אך בכמויות הרבה יותר קטנות. אין יותר מקום בשבילם, אך החדר גדל בכל פעם שהמים זורמים. תקרת החדרון עולה בכמה סנטימטרים כל חצי שעה. אולי אני אמצא דרך לחדר חדש. הלבן מכאיב לי בעיניים, למרות שרואים אותו פחות בגלל כחול המים.
אני עוצמת את עיניי, ונכנסת לשחור, כי אני מרגישה בו בטוחה יותר.
17:00
כבר התרגלתי לחוסר הנשימה. הריאות מתפוצצות, העיניים שורפות, העור מתקמט.
מדי פעם עולה בועת אוויר ואני מחדירה אותה ככול שאני יכולה את ריאותיי, עד אני נושמת בטעות מים. אז אני נחנקת, ומקיאה קצת דם.
הארגמן מרחף סביבי כהילה רעה. עיניי היו מזדגגות אם היו מחוץ למים.
דמעותיי מצטברות בעיניי, וממלאות עוד יותר את החדר.
אני מרגישה את החום מתלהט בלחיי, למרות שהמים יחסית קרירים.
לא בכיתי מאז. אני לא אבכה גם היום. הבטחתי להם.
אני עולה למעלה, כאשר אני מפסיקה לנשום ונכנעת לדחיפות המים.
כשאני מגיעה למעלה, ישנה מערה. אור הירח המלא ממלא אותה. מעל המערה ישנם עוד חופן מים.
אני נשכבת על החול החמים, ומתנשפת בקול. לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף.
אני מוציאה את המחברת שלי ומטאטאת חלק נרחב מגרגירי החול.
ידית קטנה של דלת נגלית, ואז אני בטוחה שכבר הייתי כאן פעם.
אני מסתירה את הדלת עם החול חזרה, ונשכבת עליה.
"את צריכה להמשיך אמבר," קול מצהיר.
אני מהנהנת חלושות ומותחת את היד שלי אל המים הקרירים.
זה כיף. אני אוהבת מסתוריות שמצדדת באופל.
אני אוהבת.


תגובות (5)

זה מאוד מסתורי, מעניין ומעורפל, כך שיש המון דברים שלא מובנים.
ובפרק הקודם שפרסמת אמרת שאת צריכה עוד דמיות של בנים, זה עדיין רלוונטי?

22/03/2014 19:55

המשך

22/03/2014 19:58

כןכןכןכןכן כתבתי שאני צריכה בנים גם עכשיו, אבל רק 2 :3

22/03/2014 20:02

    שם: רונלד אול
    גיל: 16
    אופי: שחצן, שוויצר, גועלי, אנוכי, אופטימי.
    מראה: שיער חום בהיר, עיניים חומות בהירות, גבוהה, טיפה מלא אבל שרירי.
    רקע: הוריו הם אנשים עסוקים שלא אכפת להם ממנו, ואחיו הגדול נפטר מלקיחת מנת יתר.
    משהו מיוחד: הוא יכול לחוש את זרימת האוויר.

    שם: גריי ניור
    גיל: 17
    אופי: חוצפן, אדיש, פסימי, רציני אבל לא יותר מדי, קנאי מאוד.
    מראה: עיניים בצבע טורקיז מפחיד, שיער בהיר ומבולגן, גבוהה, שזוף ויש לו צלקת על הלחי.
    רקע: אביו היה איש צבא שהאמין בחינוך נוקשה, הוא היה מכה את גריי ואת אמו, יום אחד אמו רצתה לצאת מהבית, אבל אביו של גריי חשב שהיא הולכת להתלונן במשטרה אז הוא לא נתן לה ללכת, והיכה אותה למוות מול העיניים של גריי שהיה אז בן עשר, גריי ניסה להיאבק בו אבל אביו זרק עליו בקבוק זכוכית שפספס את גריי בכמה סנטימטרים אבל חיתכת זכוכית שרטה לו את הפנים והשאירה לו צלקת על הפרצוף.
    משהו מיוחד: מסוגל לגרום לאנשים להפנט אנשים בעזרת העיניים שלו.

    22/03/2014 20:17

המשכתי :3

26/03/2014 19:50
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך