100%

"זה לא מספיק", היא הסתכלה על התמונה הישרה לעין בלתי מזויינת. "התמונה עקומה!"
בבית לבן וצחור, בלי שום כתם או לכלוך, גרה מאה.
היא גרה בעיר האחוזים בגלקסיקת סטטיסטיקה.
לא היו יפות ממנה,
חכמות ממנה,
חרוצות ממנה
ובעצם… מושלמות ממנה!
זאת היא.
מאה אחוז.

היא לקחה בידה המושלמת סרגל ישר מאין כמותו ובדקה את היושר של התמונה. היא לא הזעיפה פנים- כיוון שהיא תמיד מחייכת- ואמרה:"התמונה הזאת בחיים לא תהיה מושלמת… עדיף שלא נתלה אותה כלל."
היא הורידה את התמונה.
כך היא גם אמרה על כל ביתה הריקני מרהיטים: שום רהיט אף פעם לא יהיה במקום הנכון אז מה שיש בביתה זה רק קירות לבנים.

לפתע היא שומעת רעש של ספריי מבחוץ, היא ניגשת לעבר החלון בצורה חיננית, ורואה את עשרים אחוז מרסס לה גרפיטי על הקירות!
היא זעקה בנימוס:"מה אתה עושה?! אתה הורס לי את הקיר המושלם שלי!" אבל הוא?-רק צחק וברח.
היא יצאה לבחוץ והסתכלה על האסון…

"אצטרך לעבור דירה…" היא אמרה לעצמה.
"להתראות עיר האחוזים!" היא החלה לארוז. אין היא יודעת לאן ללכת, אבל היא פשוט… הולכת.
היא יצאה לדרך עם מזוודה לבנה עד שנתקלה בשלט לא גדול אבל לא קטן שכתוב עליו:
"עיר הממוצעים".

"זה נשמע מקום חביב להתחיל בו את חיי!" היא חייכה כמו תמיד והמשיכה לתוך העיר.
היא הסתכלה סביבה על האנשים המוזרים שהלכו שם, כמו נמלים- כולם אותו דבר… כולם אותו דבר.
היא התיישבה על הספסל מתוך הלם…
"זה לא הגיוני…" היא מלמלה לעצמה.
"אבל… איך כולם הם… אותו דבר?…" היא הסתכלה על אותם האנשים הלבושים באותם בגדים הולכים ושבים מאותם המקומות. "רגע, אם אני… אם אני לא כמו כולם… זה אומר ש…כולם שווים, מה שאומר שאין פה הבדלים…אני בעצם… אפס אחוז."
היא התחילה לבכות.
זאת חוויה קשה מדי בשביל מאה השברירית. היא התרגלה להיות השונה בדרך טובה- ועכשיו היא גילתה שהמשמעות שלה משתנה ביחס לאיזור.
היא בכתה ובכתה ופתאום קול בקע מן הקהל "מאה?!" היא הרימה את ראשה ומולה נעצר חמישים.
"אני כל כך שמח לראות אותך! או שלא…" אמר.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה בבלבול.
"זה המקום אליו אני שייך… או לא. עיר האחוזים לא איתגרה אותי מספיק. או יותר מדי." הוא בחן את הבחורה הבוכיה ואמר:"גם את צריכה למצוא את העיר שאת שייכת או לא שייכת אליה.את הרי מתאימה למקום מסויים או לשום מקום או כל מקום!!!" חמישים בלבל את עצמו. זה קשה להיות האחוז באמצע.
"לאן אתה ממליץ לי ללכת?" היא הזדקפה בספסל.
"יודע אבל לא יודע.." הוריד את הכובע והסתכל סביב."אולי תנסי את עיר השברים? זה בכיוון הזה!" הרים את ידו למזרח ושלח אותה לדרכה.
היא עברה את זרם הממוצעים עד שהגיעה לשלט "עיר השברים".
כשנכנסה ראתה כל מיני אנשים מוגבלים עם נכויות כאלו או אחרות… היא נורא פחדה והצמידה את המזוודה שלה קרוב אל גופה.
"היי!" מישהו צעק בקול מאחוריה "א..אני ר..בב…רב….רבע..!" הוא גמגם. "ממ-צטער על-ל הגמ-גמ-גום ש-שלי… מ-מי את?" הוא הושיט את ידו ללחוץ לה יד. אך היא סירבה.
"אני מאה, באתי מעיר אחוז ואני מחפשת בית אחרי שהשחיתו את ביתי… תוכל להראות לי את הסביבה?" היא אמרה בחשש.
"ב-בודאי!" הוא חייך. הוא עשה לה סיבוב בעיר והם דיברו שעות וצחקו שעות אחד עם השני, אבל למרות כל הכיף שהיה לה, היא לא מצאה בית שיתאים לה.
"א-את יודע-עת מה הבע-יה של-לך? את פר… פרפק…פרפקטנ…"
"פרפקציוניסטית?" היא השלימה את החסר.
"כ-כן! שום ד-בר ל-לא יספק-ק אותך-ך !" הוא שילב את ידיו בכעס.
היא חייכה ואמרה:"נכון… עדיף שאחזור לעיר האחוזים… אבל.. אשנה משהו קטן לפני כן."

אז היא נפרדה לשלום מרבע, והלכה למשרד הפנים של עיר האחוזים.
"שלום" היא חייכה "אני רוצה לשנות את השם שלי ל99."
והמשיכה את חייה בעיר האחוזים.