#10
סכין מלטף בעדינות את צווארי,
דם ניגר ממנו.
פס ארוך ועשיר של דם.
סכין מרים את ראשי אל העננים הטהורים, ואל השמיים התכולים.
אני שומעת צווחות, וצעקות, שמכוונות רק אליי.
גוש מצטבר בגרוני.
השמש צורבת את עורי.
אני מנסה למתוח את קצוות פי,
הצרחות הופכות רמות יותר.
אני מחייכת. אולי חיוך קלוש, אולי חיוך מוזר, אולי לא אמיתי, אבל זה קורה.
וכשאני נטבחת למוות,
הנימה האופטימית עדיין אופפת את פניי.
תגובות (1)
וואו, מדהים!