00:00 ומה שמביאה איתה השעה

אני רוצה להיות שם כשהדמעות שלך יפלו
אני רוצה לשמוע את הקול הצעקה
הצעקה שלך.
רק אז אני אוכל להרדם בנחת.
כשאני עוצמת עיניים אני רואה את שלולית הדם נאספת על הרצפה,כשאני חולמת אני שומעת קולות הצעדים שלך צועדים את צעדייך האחרונים,ואז הנפילה.
השקט הדומם שאחריו לא בא שום צליל,שקט כשגם שהחלון פתוח את קול הרוח הוא מחריש.
אוויר דומם,שום דבר לא זז,גם לא אתה!
החמצן לא מגיע לך למוח, החזה שלך לא עולה ויורד,גם אחרי שהרופאים מנסים בנסיונות כושלים לעשות לך החייאה,אתה לא נושם.
כבר עברו שש דקות קבעו את שעת המוות שלך 00:00.
תמיד אמרת שאתה אוהב את השעה הזאת, את הרוגע שבא איתה,את הזמן שהיא מסמנת.
שמע…אתה צודק! בא איתה באמת הרבה רוגע,אולי אפילו יותר מידי אבל תלוי למי,כי גם כשנפלת ,נפלת עם חיוך.
וזה כל מה שאני זוכרת ממך,את אותו חיוך מחליא שדבוק לך לפנים החיוורות,שעכשיו עטופות בשקית שחורה גדולה,שמובלת לחור אחד,למקום שממנו באנו,וכן אני כועסת ,אני כועסת על אותם רגעים שהשארת אותי לבד!
חסרת מילים,חסרת דמעות שכבר התעייפו כל הזמן מליפול,חסרת כוח,עוד לריב איתך,חסרת כוח מלקום איתך בבוקר,להרדם איתך בלילה,להכין לך אוכל בצהריים,כל מה שרציתי זה היה להחזיר לך,להפיל את המטבע ושהפעם יפול על הצד שלי,אבל לא אתה לא נתת לי הזדמנות,תמיד אתה צודק,תמיד אתה מחליט,תמיד אני זו שבוכה ראשונה,תמיד אני זו שנשארת בסוף בחדר לבד!,שניה לפני שאתה הולך,כי כבר אין לך מה להגיד.
אתה יודע מה…לי יש מה להגיד! וזה מגיע לך!סוף סוף! תבין שמי שמתעסק עם הלילה ,הלילה מתעסק איתו!
00:00!
עוד הפעם השעה הארורה הזאת,מזל שהפעם היא באמת מביאה איתה משהו מיוחד,את שעת המוות שלך,ואת שעת השמחה שלי!