לאמא יקרה

יום שישי, יום רגיל ככל ימי השישי שלנו אני את ואחיי קמנו מאוחר הינו עייפים מחגיגות העצמאות, ישנו איתך במיטה הגדולה כי אבא נסע עם חברים לחופשה,
את ישבת בסלון צוללת עמוק לתוך מחשבותיך את והקפה השחור עם ענן של סיגריות מסביבך, ניגשתי אליך ושאלתי אותך במה את צריכה עזרה בבית ואת הושבת אותי לידיך שמת את ידיך על רגלי ואמרת לי: לא טוב לי בתי אני רוצה לעזוב.
שוב ראיתי את הסרט חוזר על עצמו אמרת את אותו הדבר לפני שבע שנים,התחלת לספר לי כמה רע לך וקשה, על המריבות האין סופיות, לא היית צריכה לספר יותר מידי הרגשתי בזה כבר המון זמן אבל היה לי נוח להתעלם לא רציתי להאמין שמשהו לא בסדר, לא אחרי הפעם הראשונה שברחנו כולנו למקלט לנשים מוכות ולא ראיתי את אבא כמה חודשים טובים , וחוץ מזה אבא הבטיח שהוא ישתנה וישתפר, ושהכל יהיה בסדר כשנעבור מהעיר לישוב – כנראה שטעיתי, את המשכת לספר לי על ההתעללויות המילוליות עד אור הבוקר, איך שהוא היה נועל אותך בבית ולא היה נותן לך ללכת לעבודה. ואני הייתי קרובה אליך מתמיד הרגשתי הזדהות, ומשום מה התחלתי לעזור לך טלפנו לכל מקלט נשים אפשרי בארץ ואחד אחרי השני אמרו את אותו הדבר " לא מכניסים ילדים למקלט מגיל 14 , את והבן הקטן יכולים להגיע אך לגדולים יהיה סידור שונה הם יכולים ללכת להוסטל".
אני ואחי התנגדנו בכל תוקף למעבר להוסטל. ואז ראיתי את עיניך מתמלאות דאגה כאילו הרגשתי את מחשבותיך רצות מצד לצד מה לעשות איתנו, הרגשתי אשמה הרגשתי שבגללי את לא תעזבי וזהו מעכשיו את תזכרי לי את זה לנצח. ריחמתי עליך, הרגשתי הזדהות, רציתי למות להעלם העיקר שלא אהיה זאת שבגללה תישארי אומללה לנצח.
רצתי לחדר הבאתי תיקים והכנסתי לתוכם בגדים, את לא הבנת מה אני עושה אבל נתת לי להמשיך ואני בשלי, בין אריזה לאריזה הבטחתי לך שהכל יהיה בסדר ושאנחנו נהיה עם אבא וננסה להרגיע אותו עוד אמרתי לך שאני מפחדת שאבא יפגע בעצמו אם יראה שכל משפחתו עזבה אז אני מעדיפה להישאר.
את לא יודעת למה אבל כאילו שכנעת את עצמך להאמין למילותיי, למילותיה של ילדה בת חמש-עשרה שכל כך בטוחה בעצמה שהיא יכולה להציל את העולם.
ליווינו אותך ואת אחי הקטן לרכב שחיכה מעל לבית לא הורדתי לידיך דמעה! רציתי שתלכי בתחושת ביטחון שתסמכי עליי ואת הלכת עזבת לתמיד מאותו רגע לא ראיתי את פניך במשך שנה,
רצתי לבית ופרצתי בבכי , בכי של פחד געגוע מיידי ורחמים עצמיים.
את לא ידעת במשך כל התקופה שנעלמת, שלנו התחיל הסיוט בזמן שלך הוא נגמר.
ירדתי בלימודים התחברתי לבן אדם שהתברר כסוחר סמים אלים בגיל 16 נכנסתי ממנו להריון ועברתי הפלה, כל חיי כמעט ונהרסו אם לא הייתי מרימה את עצמי בידיים.
היום אני כבר בת 22 ויותר מתמיד אני מבינה למה ברחת, חיית עם בן אדם כפייתי , תלותי, ואלים- ואני הייתי עושה את אותו הדבר, חוץ מדבר אחד שהייתי משנה- לוקחת את ילדיי איתי!.
לא מזמן נולד לך ילד חדש מגבר אחר, ואני מקווה שאיתו זה יהיה שונה ושלא תנטשי אותו לטובת החופש האישי שלך.
באהבה למרות הכל
בתך.