הציור שהבין עניין

ים ירוק איים צהובים והרבה לא מובן, ציור ענקי על בד קנבס עם משיכות גסות של מכחול שעבר הרבה בחיים ואיבד את הטעם.
מיליוני גסויות זועקות אהבה בכל משיכת מכחול והשמש עם הקרניים כבר לא בשמיים, יש חידה על כוכב או שניים בצבע סגול שולט ובכלל, המרקם איבד את הקסם..

על מה לא ציירתי, ים עצום עם הרים נשגבים ושמש מבוישת בצבע כתום שעבר זמנו ואפילו חצי ירח מוטרף שריצד על הקיר וכיבה עצמו לדעת, לו רק ידעתי לאן זה יוביל הייתי חודל מכל הבולשיט הזול של תרבות האמנות והייתי נכנס לציור גדול עם עשבים שוטים ונערה יפה עם שיער שלכת.. הייתי מנגן לה מנגינה יפה ושר שטויות, היא הייתה צוחקת וחושבת שאני ילד

אולי היה לי נשר נאמן שהיה מסביר איך הכל נראה מלמעלה והייתי מדמיין שאני עף, הייתי עולה לצוק השיברון והעצב וצועק על ארץ מולדת, שתעורר בי רצון נרכש לצאת למסע גילוי עצמי בארצות קרות במזרח אירופה, הייתי לוקח את האישה שאיתי ומספר לה חלום על עתיד שיכול היה להיות עבר במקום אחר והווה שהוא הווה, היא הייתה מתאהבת בי כמו שאני לא ואולי היינו שותים יין מול מדורה מוקפת אויבים בצל האושר..

נכנסתי לציור ענק ששרק בוב דילן מתחת לעץ הדר והזיע כמויות של הבנה, מכחול של אמת רצח קווי מתאר של דמות מטושטשת והותיר משפחה שלמה עם ודאות מוחלטת על הלא נודע, אישה יפה עם שיער שלכת לחשה לרוח שיש מקום לגישה אחרת, לו רק יכולתי לספר לה שעבר זמני וגם לו רציתי כבר אין לי כוח..

וכשהלכתי לא ידעתי איך לומר לה שכשאתה איש ציפור הדברים הם טיפה אחרת

איש ציפור.