״אש?״.

היא כל כך שונה.
רואים שהיא לא מפה כשהיא מתהלכת מסביב על העקבים השחורים והדקים שלה.
היא לא מהאזור ורואים את זה על כל סנטימטר בגוף שלה.
היא רמה אחרת.
היא לא הכי יפה במסיבה, אבל אין ספק שהיא הכי מיוחדת.
אין אחד שעיניו לא נתקעו עליה לפחות פעם אחת.
היא שונה כל כך ורואים את זה.
מסגנון הלבוש ועד השיער הפזור, האיפור, הציפורניים והתכשיטים.
היא לא מכאן וקשה לפספס את זה.
ואני כמו כולם… לא יכול להוריד את העיניים שלי ממנה.
מהעיניים הכהות והשפתיים העבות, מהגומה הקטנה שהופיעה בכל פעם שחייכה וחשפה טור שיניים לבנות.
היא צחקה, חייכה, כל גבר שני במסיבה פלירטט איתה.
הכמות שרדפו אחריה הפעימו גם אותי, כי גם הבחורה הכי יפה באזור הזה לא מקבלת יחס כזה.
ואולי זה בגלל שכולם כאן מכירים את כולם…
ואותה אף אחד לא מזהה.
היא עמדה לצד מישהי שאני מכיר, כמו את רוב האנשים פה באזור.
כנראה שהיא הגיעה איתה ובאמת באותו הרגע אין לי מושג למה הייתי כה אסיר תודה.
אולי בגלל שכל כך כיף לי להסתכל עליה.
לגשת אליה או לא? זאת השאלה.
בעוד גברים רבים מסביב זרקו מחמאות, ניסו להתחיל ואת כולם היא נפנפה.
היא החזיקה סיגריה, לא הכי מתאים לה אבל כולם מעשנים בימים קשים ואין לי מושג מה עובר עליה.
התקרבתי אליה, אני לא נמושה אף פעם לא התביישתי לדבר עם בחורה.
אין לי מושג מה בה גרם לי לתפוס את הביצים ולחשוב פעמיים לפני שניגשתי אליה.
״אש?״ שאלתי אותה מציע להדליק לה את הסיגריה, אחזתי אחת משלי מדליק את של שתינו במכה.
״תודה״ היא חייכה אלי וקולה המתוק אפילו היה יותר נעים מהמראה שלה.
בשנייה הזאת הבנתי שנפלתי…
ונפלתי כה עמוק, שישר התאהבתי.