׳במה ריקה׳

הוא ישב על הבמה, רגעים לפני ההופעה.
האולם עדיין ריק.
הוא שואף נושף. נו הטקס הרגיל שעוזר לו להירגע.
תוהה בינו לבינו, האם הטקס מנציח את הפאניקה המתחוללת בקרבו, האם היא שטובעת בו חותם ׳אני חרד׳. משתדל לא להעמיק מדי, לנבור בתוך עצמו.
גילת נכנסת לאולם, ריח הוורדים שהיא מדיפה נכנס הישר לאפו, מעורר אותו, מחזירו למציאות, אל החוץ.
הוא מנסה להזכיר זאת לעצמו, ויודע כרגיל שישכח מזה.
היא שואלת בקלילות, תלתל משיערה עף על חוטמה הקטון ״ נו מתרגש, ואוו אנו עפה מרגישה על טיל״ היא צוחקת. ״איך אתה, נראה צ׳יל רגוע כהרגלך״. ספק שואלת, ספק מכריזה.
הוא מחייך, נבוך, מנסה להבין את תמימותה.
שקט משתרר. החבורה נכנסת לאולם.
ההצגה מתחילה. הוא עוטה מסיכה.
לא, לא זו שאמורה להגן- מקורונה 🤷🏼‍♀️