תשארי

"תשארי" היא קוראת לי שאני באה לצאת מהכיתה. "תשארי איתי, אני לא רוצה להיות לבד שוב." אני מסתובבת ורואה שהיא מסתכלת לרצפה והשיער מסתיר את פרצופה היפיפה. "בבקשה" היא אמרה שוב. הלכתי אליה והרמתי את ראשה. היא הייתה נמוכה ממני בקצת, אז היא הייתה צריכה להרים את הראש כדי להסתכל עליי. "למה את רוצה שאני אשאר?" שאלתי וראיתי שעיניה מתחילות להעלות דמעות. "אני- אני…" "את מה?" היא הרכינה את ראשה שוב וראיתי שהיא מסמיקה. "אני אוהבת אותך." ודמעה זלגה על לחייה. "אז למה את בוכה?" "כי… כי… אני פוחדת.." "ממה יש לך לפחד… אני לא נושכת, אני מבטיחה." אמרתי וראיתי שהיא מחייכת. היא הסתכלה עליי ועצמה את עיניה. רכנתי אליה ונישקתי אותה.