תקיעות

לפעמים אני מרגישה כל כך תקועה כמו בתוך מעלית שנעצרה
כי התקלקלה באמצע הנסיעה, בא לי לצרוח, שחררו אותי,
נתקעתי בין הקומות, ביו העולמות,
זה שלמעלה וזה שלמטה, אני לא יכולה לבד לצאת,
צריכה עזרה בשחרור מהתקיעות. אבל אף אחד לא שומע.
אני תקועה בבנין רב קומות, תקועה בתוך מעלית שקופה שנתקעה,
אולי כי יש הפסקת חשמל? או קצר במערכת? אין לי שמץ של מושג.
בעצם, אולי אני משקרת לעצמי, נגיד שאני כן יודעת למה נתקעתי.
מה אז? האם הידיעה תעזור לי להשתחרר ?
לא יודעת, כי התקיעה היא לא רק במעלית בין קומות,
אני תקועה בין תקופות, בין רצונות, בין מחשבות שמטרידות ולא מרפות.
מה זה תקועה בין תקופות? אני שואלת , זה ברור, הרי כולם בין תקופות,
יש תקופות שעברת ויש שעדיין עליך לעבור,
אבל, את רוב התקופות עברתי כבר,הם חלפו מעלי כאילו לא אני חייתי אותם,
ומה שנשאר וזה לא הרבה, איך אעבור ואני תקועה, צריכה שחרור?
כך שכבתי ודנתי עם עצמי על התקיעות שלי ועל השחרור.
רצונות וחלומות יש לי עדיין, אבל מעט מהם אני יכולה להגשים,
אולי בגלל התקיעות שלי ואולי אלו הנסיבות והתנאים שמכתיבים
מה כן ומה לא להגשים או לעשות..
ומה עם המחשבות המטרידות? אני שואלת את האני התקוע שלי,
מה אתם? למה את לא משחררת אותם ומשתחררת? עונה לי הקול הפנימי.
ניסיתי, באמת שניסיתי, אך אני לא מצליחה,
תמיד הן חוזרות ובעוצמות יותר גדולות,
ניסיתי להזמין מחשבות טובות ולזמן מה אפילו הצלחתי
ואז הן חזרו וסילקו את הטובות, התמקמו לי בראש ולא זזות.
נשארו תקועות.
אבל, הם לא ינצחו אותי, לא אתן להם ,
אני אתגבר הן עליהם והן על התקיעות.
יבוא יום ואשתחרר מהכול ואצא לחופשי
י.