תן לשנאה לצוף

"פשוט תדמיין את זה. תעצום את העיניים לשנייה, לרגע אחד- ותדמיין.
תן למחשבות שלך להשתלט עלייך, תן לשנאה לצוף, תן לרוע לשלוט בך. אתה רואה את זה? אתה רואה את האמת?"
"את פשוט מפחידה אותי לפעמים, את יודעת? "
"ברור שאני יודעת, בשביל זה אני פה. כדי שלא תתרגל יותר מדי לשגרה".
אני זורק את הסגריה על הרצפה ומועך אותה שלוש פעמים עם הרגל שלי.
"בואי נחזור למועדון".
מוזיקה רועשת – ערבול מבחיל של סיגריות ואלכוהול לא איכותי באוויר.
בכל מקום הטרדות מיניות שמוסוות בשיכרות ובריקוד מועדונים זול – אין התנגדות.
אני יושב על הבר ומישהי מתיישבת לידי – "לא רואים הרבה מהסוג שלך כאן, אתה יודע?"
"כן, אני מניח".
זה מוזר אבל אני לא רוצה שהיא תדבר איתי. או שכן? אני באמת לא יודע. כל הרגשות שלי מתערבבים עם העיר הזאת – כ"כ לא סגורה על עצמה – אני אומר לכם, ת"א היא כמו נער מתבגר.
היא נוגעת לי במצח.
היא מציעה לי סיגריה ומסמנת עם הראש לכיוון היציאה. אני נשרך אחריה.
"אז מה אתה מחפש פה בעצם?"
"אני לא ממש יודע, האם מישהו בכלל מחפש בתל -אביב משהו? ז"א האם יש לעיר הזאת בכלל מקום להכיל אותך?"
"ברור שכן! זאת ה-עיר בשביל להכיל אותך, כולם פה אכפתיים ומקבלים, אתה יכול להיות כאן מה שאתה רוצה."
"אני לא לגמרי מסכים"
"אולי את רוצה לקפוץ לדירה שלי? אתה חושב שאתה יכול להכיל אותי? " היא מחייכת חיוך שובב ומצחקקת.
—
דירה מסריחה, ריח של אהבה ישנה וחובות .
שכבנו.
"אתה יודע מה אני אוהבת בך?"
אני מביט לכיוונה.
"אתה כאילו טהור כזה – אתה לא מחפש כלום חוץ מאת עצמך, אין לך מניעים ואין בך שמץ של חוסר יושר".
"ואיך את בדיוק יכולה לדעת את זה מההיכרות המאוד קצרה שלנו?" אני אומר בטון מפקפק.
"אני לא יודעת להסביר, האופן שבו אתה הולך, מדבר ושותק. זה משהו שאפשר לראות על בן – אדם"
"אבל הנה, עובדה ששכבתי איתך הרגע – שום מניע של אהבה, חמלה או אכפתיות, כמה באמת אני בן – אדם טוב? "
"לא אמרתי שאתה בן אדם טוב, אמרתי שאתה לא בן אדם רע."
"אני מניח שזה הכי טוב שאני יכול אם כך."
"זה טוב, אתה יודע, השנאה שמניעה אותנו – חייבת להפסיק. אני יודעת את זה – זאת האמת".
מה מניע אותה? שנאה? אהבה? תסכול?
אני מסתכל על השידה ורואה תמונה שלה ושל גבר מחובקים. היא שמה לב.
"תעזוב את זה, הוא כבר כלום בחיים שלי, אתה יודע מה – אני באמת צריכה להיפטר מהתמונה הזאת."
"אני מניח שאני אלך עכשיו, להתראות"
"ביי – אולי תקפוץ מתישהו להגיד שלום"
—
הליכה מייסרת הביתה. מלאה במחשבות.
שום דבר לא מניע אותי. וזאת בדיוק הבעיה. אני תקוע.