תחת כיפת השמיים

אריה לא הבחינה שנשכב לצידה עד שפתח את פיו. "היי," הוא אמר.
היא פקחה את עיניה וסובבה אליו את ראשה. "היי." כעת היו עיניה מול עיניו, בוחנות את הכוכבים החוזרים אליה מאישוניו.
"כמה זמן את כבר שוכבת כאן?" הוא שאל אותה.
כשנשכבה על כר הדשא השמש עוד עמדה גבוה בשמיים, עכשיו היו פרושים מעליה כל הכוכבים. לירח לא היה זכר, ורק הכוכבים האירו את השדה המרוחק. "כמה שעות." היא משכה בכתפיה וחזרה להביט בשמיים. הוא לא הסיר ממנה את עיניו, וחיוך התגנב לצד שפתיו. "כמה?"
אריה העלתה גם היא חיוך על שפתיה וענתה "אני לא יודעת. מה השעה?"
"מאוחר."
"אז הרבה." היא צחקה. היא באה לשדה בכל פעם שרצתה להתרחק מהעיר ההומה. כשרצתה קצת שקט.
הם גרו בבניין ישן בקצה העיר, ואריה לא התקשתה ביירידה במדרגות החירום של הבניין שהיו מחוץ לחלון חדרה, ובריצה מהירה אל השדה הירוק.
"יש לך דשא בשיער." הוא העיר לה, עיניו עדיין מביטות בה, ואריה ידעה שמביעות דאגה הן, למרות שמעולם לא הודה בכך בקול, והיא חשדה שלעולם לא יודה בכך.
היא משכה את העלה הירוק משיערה הכהה, וזה התפזר סביב ראשה בגלים שחורים כמו הלילה מעליהם.
"לקח לך יותר זמן מבדרך כלל." היא אמרה לו. הוא תמיד היה מגיע לשדה דקות ספורות אחריה, אריה לא ידעה לזהות אם בגלל שדאג לה, או שהייתה לו סיבה אחרת. הוא נאנח בכבדות. "היה לה יום לא טוב היום, אני מניח שהשבוע הזה היה צריך להיגמר. נשארתי לצידה עד שנרדמה."
"איפה היה-" "נתקע בעבודה, ככה הוא אמר לי כשדיברנו."
"אתה לא נשמע מאמין." היא המשיכה לשכב על גבה, אך הוא נשען עכשיו על מרפקיו. "הוא לא נשמע אמין." עיניו הפכו צרות.
"אל תכעס עליו."
"איך אני יכול? הוא נטש אותה." אגרופיו נקפצו, והוריד ברקתו בלט. אריה בלעה את רוקה וחיפשה את המילים הנכונות והכוכבים הפכו לנקודות מרצדות בשדה ראייתה כשבעיניה עלו דמעות נוצצות. "ואם לא אכעס עליו," הוא הוסיף "על מי אכעס?"
"תכעס עליי."
"אני לא יכול לעשות את זה." הוא התקרב אליה, וראשו היה סנטימטרים ספורים בלבד מעל ראשה.
"תתאמץ" היא חייכה, חיוך קטן הציץ מגומות לחיו. הוא קירב אליה את ראשו ונשק לשפתיה ברכות שחיממה את גופה. אריה נענתה לו, הניחה את ידיה על צווארו וליטפה את שיערו הקצר. כשהתרחק מעט ממנה הבחינה שחיוכו התרחב. היא שאלה "ועכשיו, תוכל?" הוא ענה לה "אני חושב שאצטרך לבדוק פעם נוספת." וצחוק משוחרר פרץ מבין שפתיה רגע לפני שפגשו בין שפתיו.