תחושת בטן

ישבתי באיזה בר על יד אחד השולחנות,
אתה נכנסת-
ולרגע,
הכל עצר מסביב.

אנחנו מכירים,
אבל גם לא,
וזה היה מוזר.
כל כך מוזר,
וחדש
ואחר.

ניסיתי לא לבהות בך,
כי לא רציתי להביך.
הרגשתי שגם אתה ממש משתדל,
הסתכלת לכל עבר,
רק לא לכיווני.

ואז,
פיספסת,
הסתכלת.

והיה רגע אחד,
שבריר שנייה-
העיניים שלנו נפגשו.
ותוך כדי,
נזכרתי,
שחיים רק פעם אחת.

אז בלי היגיון,
ובלי הסברים,
החלטתי להקשיב,
לתחושת הבטן שלי.

הרי מה כבר אפסיד?
מקסימום,
טעיתי.

אחרי הכל,
אתה לא היחיד בעולם,
גם אם לרגע קצר הרגשתי שכן.