תהום של יאוש

לפעמים אני לא מצליחה להתבטא
לפעמים זה מתיש
לפעמים זה נמאס כל הזמן להרגיש.
אולי הכל שקרים ואף אחד לא אשם
לפעמים אני רוצה להעלם.
לעיתים גם מאוד
בדרך כלל ריגשותי נישארים בסוד.
לפעמים הסבל שוקע בתוכי
ונחרט לעד בנפשי
כמו צעקה שנבלעת בתהום של יאוש.
החושך מדומם ואת כאבי יותר מתמיד אחוש..
לפעמים אני רוצה להבלע בתהום
זה עדיף מלהסתנוור שוב מאור היום
כך או כך תמיד אכאב
אולי עדיף שאדחיק
אולי זה עדיף מלסבול
אני מתמוגגת בסופת הרגשות כגרגירי החול.
אט אט נשמתי קופאת כקרח
והעבר, הסבל נשכח
בלי להמודד עם הסבל אני יודעת שגם לא אשמח.
החומה שבניתי טובה לעכשיו
אני לא מרגישה מה שפעם בלי מעצורים כאב.