שתי הדלתות – קטע קצר

"אתה ניצב מול האפשרות לבחור דלת אחת או לא לעשות דבר. במידה ותבחר בדלת, עלייך תהיה מוטלת המשימה אשר תמצא שם, גם אם יהיה ברצונך לקבלה או לא."
רגליה של רייצ'ל כשלו על הדשא הרך למשמע הקול המהדהד ברקע.
היא לא זכרה כיצד הגיעה לשם; היא לא זכרה למה; היא רק זכרה שהיא הגיעה לשם בעקבות מישהו.
או משהו.
שתי הדלתות שניצבו זו לצד זו נראו כל כך דומות, ועם זאת, גם כל כך שונות.
רייצ'ל ליטפה כל דלת בעיתה, הצמידה את אוזנה וניסתה להקשיב.
אך היא לא שמעה כלום.
ובכל זאת, היא כן הרגישה.
כשנצמדה לדלת הימנית, הציפו אותה, תחילה, המון מספרים.
לאחר מכן הציפו אותה כל הזכרונות שבהם השתמשה בהיגיון, אותו היגיון שאכזב אותה כל כך הרבה פעמים.
אותה הפעם, במסיבת הריקודים בבית של מיה בכיתה ח', כשרובי ג'ונסון הציע לה לרקוד.
הלב אמר לה ללכת איתו, אבל ההיגיון אמר לה שההצעה הזאת תוביל להשפלה, השפלה כתוצאה מכך שכולם יצחקו עליה ויקראו לה פתיה על כך שהאמינה שמישהו באמת ירצה לרקוד איתה.
אז היא הלכה עם ההיגיון.
וההיגיון הכזיב.
או עוד כל עשרות הפעמים שבהם ניצבה מול דילמה: הלב, או ההיגיון, הראש.
אותן פעמים שבהן בחרה ללכת עם ההיגיון, וכמו תמיד, התאכזבה כל פעם מחדש.
אך כשנצמדה לדלת השמאלית, הציפו אותה זיכרונות מכל הפעמים שבהם הלכה עם ליבה, עם הרצונות שלה, ולא עם כל מה שאומר לה ההיגיון.
מצד שני, גם לאפשרות ללכת תמיד עם ללב היו צדדים שליליים.
כשרייצ'ל הסתכלה על עצמה בצורה הזאת, בכל הפעמים שהלכה עם ליבה הרגישה גם קצת כסילה, פתיה.
מה שהרגישה מבעד לדלת לא נתן לה לשכוח את כל הפעמים שבהם שכחה מההיגיון והלכה עם הלב, ובאמת יצאה פתיה, ונפגעה.
היא התרחקה מהדלתות והסתכלה על שתיהן בבלבול, בדאגה, בכעס ובעוד מיליון רגשות שהתערבבו ביחד.
היא הסתכלה על הדלת הימנית, ולרגע הייתה משוכנעת כי ראתה את עצמה, רייצ'ל המחודשת, הריקנית וההגיונית, האטומה לסביבה, אך עם זאת גם רייצ'ל שלעולם לא יוצאת פתיה, לעולם לא נפגעת.
היא התיקה את עיניה מהדלת הימנית והסתכלה על הדלת השמאלית, וגם אז הייתה משוכנעת שראתה את עצמה, רייצ'ל אחרת, רגישה ובעלת עולם פנימי שופע, אך עם זאת גם רייצ'ל שלעולם לא מנסה להיות לרגע הגיונית, רייצ'ל שבטוחה שהיא חיה באגדה והכל תמיד טוב, וכתוצאה מכך מתאכזבת ונפגעת לא מעט פעמים.
היא ידעה שהיא חייבת לבחור בין שתי הדלתות, כי אחרת תישאר שם לנצח.
אך הבחירה כל כך קשה.
הלב, או ההיגיון? הלב, או ההיגיון? הלב, או ההיגיון .. ?
ואז היא הבינה את זה.
הכל הציף אותה בבת אחת, והיא פשוט הבינה.
היא עצמה את עיניה, והתרכזה.
היא לא חייבת לבחור באחת משתי הדלתות. היא לא חייבת לוותר.
היא יכולה לקבל את שניהם, משולבים, משודרגים.
היא לא חייבת להיות רייצ'ל הריקה וההגיונית, או רייצ'ל הרגישה והפתיה, היא יכולה להיות פשוט רייצ'ל, רייצ'ל שלא מפחדת ללכת עם הלב ועם זאת גם לא מהססת להיות הגיונית.
והפעם, היא ידעה, היא שמחה בהיותה כזאת. היא שמחה בהיותה מי שהיא, גם רגישה וגם הגיונית, בניגוד לאיך שהייתה לפני שנתקלה בדלתות, והייתה בטוחה שהיא חייבת לבחור.
וכשפקחה את עיניה, שמחה לגלות דלת חדשה, דלת שלישית, ניצבת זקופה וגאה בין שתי הדלתות האחרות, שלפתע נראו עלובות לעומתה.
ובלי היסוס, אפילו לא קטן, צעדה בביטחון אל הדלת ופתחה אותה.
היא לא ראתה מספרים ומחשבות הגיוניות, ועם זאת בדידות שאין כמוה, כמו שהייתה משוכנעת שתראה בדלת הימנית, וגם לא ראתה לב פועם ואת ההתגלמות הרגישות, ועם זאת אכזבות ופגיעות, כמו שהייתה בטוחה שתראה בדלת השמאלית.
לא, אף אחד מאלו לא נראה מבעד למשקוף הדלת האמצעית.
הדבר היחיד שנראה היה נערה, עומדת זקופה וגאה, מחייכת ומנופפת לשלום.
וזו הייתה היא, רייצ'ל.
לא רייצ'ל ההגיונית והריקה,
לא רייצ'ל הרגישה והפתיה,
פשוט רייצ'ל.