שפה משלנו

זו מן תחושה נעימה,
כמו מוזיקה רצופה בהרמוניה מושלמת שמתנגנת בתוך הראש.
ופתאום מוצפת הרגשה כאילו משהו בי מתנער,
משתחרר מעצמו ולא אוחז בי יותר.
דבר שמילים לא יכולות לבטא,
רק רצף תנועות ומבטים.
ומשום מה, אני אוהבת את זה.
אני אוהבת את הרצון הבלתי נשלט,
ואת המאהב הכל יכול,
שלעולם לא ינטוש אותי.
אין כאן משחקים מיותרים,
הוא אוהב אותי,
ואני אותו.