שחקנית ושמחה בלנש

בלנש
בלנש היתה שחקנית –דוגמנית, צרפתייה יפהפיה,
תמירה,זקופה,עיניים זהובות וצלולות כדבש , שיער ערמוני ארוך שהגיע לה עד המותניים,
כל המביט בה צועדת על המסלול היה מהופנט ממנה, צעדיה קלילים , כמו היתה מרחפת.
ותמיד ,אבל תמיד היה חיוך מרוח על פניה כמו שפתון על שפתיה היפות, פשוט מהממת במראיה.
לא רק על מסלול הדוגמנות גם כשהיא על הבמה היה בה משהו מושך ,כל דמות ששיחקה,
היתה נכנסת אליה והופכת להיא ממש, משחקה היה כל כך משכנע ולא משנה את מי שיחקה,אם זקנה, נערה או אישה, היתה שחקנית מעולה ודוגמנית מעולה,
טעות לחשוב שבא לה בקלות,נכון שהיופי עזר ולעיתים פתח לה דלתות אבל חובת ההוכחה היתה עליה והיא עבדה קשה כדי להצליח.
היא למדה משחק בפריז ובלונדון וכדי לממן דיגמנה.

נתן ,בחור צעיר, נהנתן מאד, היה מעריץ נלהב שלה ושל סרטיה,
כל סרט שהגיע למצרים שם גר עם המשפחה שלו היה ראשון לצפות בו.
והנה ,יום אחד , נולדה לנתן אחות קטנה והוא יכול להיות בקלות אביה ,מבחינת הגיל,
את שמה הוא בחר, על שם אותה שחקנית צרפתייה, שהוא כל כך העריץ, והעניק לה כמתנה ,
בלנש, אולי קיווה שמשהו מיופיה ידבק בה ואולי פשוט כי רצה תמיד לזכור אותה,
היתה לו תמונה שלה שהחזיק תמיד בארנק שלו,לימים שם שם גם תמונה של בלנש אחותו .
התינוקת בלנש לא היתה דומה בכלום לבלנש השחקנית, היא היתה תינוקת שחרחורת וחמודה מאד,
אחיה נתן אהב אותה מאד ופינק אותה.
לימים עלתה המשפחה לישראל , היו מי שחשבו שהשם בלנש לא מתאים לישראל והחליפו לה אותו.
אבל נתן אחיה המשיך בקנאות לקרוא לה בלנש, היא הזכירה לו את משוא הערצתו,.
את בלנש הצרפתית.
באותה תקופה אני הכרתי אותו , היינו שכנים שלהם ולימים הפכנו גם לחברים טובים,
והוא סיפר לי על השחקנית בלנש שהעריץ בנעוריו.
היום אני חושבת שהוא היה פשוט מאוהב בה.
בארץ היו באותה התקופה רק סרטים באנגלית, אני זוכרת שברגע שהוא למד לקרוא עברית ,
היה מחפש כל שבוע בעיתון אם יש סרטים בצרפתית.
פעם הוא הוציא את התמונה מכיסו והראה לי,אכן היא היתה מדהימה ביופיה, אמרתי לו,נתן,מה אתה ממשיך לחיות בעבר,אתה היום נשוי ואב לילדים, שים תמונות שלהם בארנק שלך ולא של איזו שחקנית צרפתייה. לא,את לא מבינה, זאת אהבת הנעורים שלי גם אם היא לא מומשה חוויתי אותה דרכה,כך ענה לי נתן ושקע בהירהורים.
כעבור כשנה מאותה שיחה על בלנש, נחתם חוזה שלום עם מצרים, אפשר היה לנסוע לטיול בקהיר, התחילו להתארגן נסיעות ואף יצאו אוטובוסים מתל אביב,
נתן החליט לנסוע לשם בתקוה ששם עדיין מקרינים סרטים שלה.
עד פה נרשם בבלוג.

יום אחד , הקיש נתן על הדלת שלנו ואמר לנו- אנחנו מתארגנים לנסוע לטיול בקהיר,מה דעתכם להצטרף אלינו,יהיה ממש כייף?, למה לא,ענינו,בעלי ואני, ,בשמחה, והוסיף , גם אחותי בלנש מצטרפת לטיול.יופי ,עניתי.
התארגנו מספר חברים,שכנים ובני משפחה, ואחרי שבוע יצאנו לדרך,
מוקדם בבוקר עלינו על אוטובוס לכיוון מצרים,ההתרגשות היתה גדולה ביחוד לנתן שקיוה מאד לחגוג שם במועדוני לילה עם רקדניות מצריות כמו שעשה בנעוריו ,ואולי יצליח ,כך קיווה, לראות גם את בלנש השחקנית בסרט צרפתי כמו שהוא זכר מאז .
לאחר שעות רבות של נסיעה הגענו בלילה לבית המלון בקהיר,היינו עייפים ורצוצים מהנסיעה הארוכה באוטובוס ולכן אחרי התארגנו קלה, הלכנו לישון.
בבוקר אחד העיר את השני,להספיק לאכול ארוחת בוקר ולצאת לדרך,נתן כבר הצליח לברר עם עובדי בית המלון ונהגי מוניות שחנו בחוץ,איפוא יש בית קולנוע קרוב, איזה סרטים מציגים ואפילו לאיזה מועדון לילה כדאי ללכת.
אחרי ארוחת בוקר דשנה, כמיטב המסורת המזרחית. לקחנו מונית ונסענו ,נתן.אישתו ובלנש ואנחנו, לטיול בעיר ובפירמידות ,כמובן שהצטלמנו על רקע הפירמדות ואפילו רכבנו על גמלים. היתה זו חוויה אדירה. חזרנו למלון בשעות אחר-הצהרים, מקלחת. מנוחה ,התלבשנו במיטב המחלצות ויצאנו, כל החמישה, למועדון לילה יוקרתי .
קיבלנו שולחן,הוגשו שתיה וכיבודים, ומוסיקה ערבית עליזה התפשתה בכל המועדון , היתה אוירה שמחה ועליזה ואז הופיעה רקדנית בטן, מכוסה כולה צעיפים בשלל צבעים,כולם שקופים, הסתחררה ובכל סיחרור הורידה צעיף וזרקה על הבמה או לעבר הקהל ,היא שלהבה והלהיבה את הקהל והוא החזיר לה במחיאות כפיים סוערות. ובזריקת שטרות לעברה,היו כאלה שאף העזו לעלות לבמה. ולדחוף לה שטר בין שדיה. ככל שיותר שטרות עפו לעברה כך היא רקדה יותר בחושניות,
נתן לא יכול היה לעמוד בפיתוי, הוציא מכיסו שטר של מאה לירות מצריות, אחז בידו וצעד לכיוון הרקדנית ,אך כשהתקרב נעמד מולה, הוא כאילו התאבן,השטר בידו,הוא לא זרק,לא דחף לה לחזיה כמו שעשו האחרים,אלה נעמד מולה ובהה בה רגע ארוך, היא לא הבינה מה קורה, המשיכה לרקוד כשהיא מענטזת סביבו,הוא נכנס לסחרור יחד איתה, ואז לחש לה, בלנש,בלנש, את בלנש? ,כן , ומני אינת? מי אתה? את היית שחקנית צרפתייה בקהיר בשנת 1945 בערך? כן,הייתי שחקנית, אבל אני לא צרפתייה,אני מצריה, ושמך הוא בלנש?
לא , הוא הכינוי שלי,שם הבמה,ענתה הרקדנית,וכל אותו זמן היא ממשיכה לרקוד ואף אחד בקהל לא מבין מה קורה,
ומי אתה בדיוק ואיך אתה מכיר אותי? אני יכול להיפגש איתך אחרי ההופעה שלך ואספר לך הכל? בבקשה,לא אגזול הרבה מזמנך, אני יושב פה במועדון,תצטרפי אנחנו. בסיום המופע שלך ואספר לך הכל. לאחר כרבע שעה לקול מחיאות כפיים סוערת,הודיעה שהיא יוצאת להפסקה והבטיחה לחזור שוב.
ירדה מהבמה,הלכה להתרענן מעט,שמה שכמיה על כתפיה והלכה לחפש את השולחן של נתן,כסא ריק חיכה לה ליד נתן,כולם ישבו בדממה וחיכו לראות מה יעשה נתן,
כשהגיעה לשולחן ,קם נתן ,הזיז לה את הכסא ,היא התיישבה,עדיין לא הבינה מי האנשים האלה ומה היא עושה בחברתם,אבל הנימוס מחייב,הוא ביקש את חברתה והיא הבטיחה,עליה לקיים,נחכה ונראה,מי הוא ומה הוא רוצה ממני.,חשבה בלנש.
נתן הכיר לה את אישתו, את החברים שלהם ואת בלנש אחותו ואז הוא התחיל לספר לה מאין הוא מכיר אותה.

גדלתי בקהיר ובנעורי הערצתי אותך, ראיתי כל סרט שהופעת בו הײַתי ממש מאוהב בך
וכשאחותי הקטנה נולדה הענקתי לה את שמך,הנה היא מולך.
בלנש לא ענתה,היא היתה המומה,
ונתן המשיך, אחר כך עלינו לישראל,, וכשנחתם הסכם השלום עם מצרים, באנו לביקור,
גיליתי שעדיין מקרינים סרטים צרפתיים קיויתי לראות אותך שוב על המסך.
והנה אנחנו פה, אלוהים אהב אותי, והערב הפגיש אותנו.
אני מאושר לראות אותך,הקסמת אותי בנעורי ואת עדיין יפיפיה ומקסימה,
בלנש היתה בהלם מוחלט, זמן רב ישבה בשקט לא ידעה מה להגיד,ואז קמה,ניגשה אל נתן ונשקה לו,
לכבוד לי להכיר אותך ואת משפחתך,ניגשה לבלנש,נשקה לה ואמרה לה-אחותי את.
שלום לכם אני צריכה לחזור לעבודה, כמו שאתם רואים, פנתה לנתן ואמרה לו:,היום אני מתפרנסת מריקודים ,רוקדת ומלמדת ילדות וכמעט לא מופיעה יותר בסרטים, הוציאה תמונה שלה,חתמה עליה והגישה לנתן,עוד אחת חתומה העניקה לבלנש הישראלית ואמרה לה, קחי אחותי למזכרת.
בלנש הצעירה הישראלית, התרגשה מאד..חשה כאילו סגרה מעגל.
ונתן היה בעננים פגש את אהבתו הראשונה, כך הרגיש.
החיוך לא מש משפתיו כל אותו ערב וכל אותו שבוע.
המופע הסתיים, נפרדנו לשלום מבלנש הרקדנית, לא לפני שסיכמנו להיפגש שוב במשך השבוע לארוחת ערב או צהרים,
היא .תבדוק ותודיע לנו מתי היא פנויה.
לאחר שלושה ימים ,היא התקשרה אלינו וקבענו למחרת בצהרים להיפגש.
אספנו אותה במונית , מביתה והלכנו יחד לחגוג הן את המפגש המרגש והן את
הפרידה ,כי למחרת חזרנו לארץ. נתן ביקש את רשותה לשמור על קשר.
הוא הזמין אותה לבקר בארץ ואמרה לה שהיא תהיה אורחת הכבוד אצלו בבית.
כמו כן וכן הבטיח לבקר שוב במצרים.