שחור בלי קרן אור

הכל מרוגש, מבויש, מוסתר, חבוי, מוטמן.
הכל כה אפור, מעורפל, גואש, חשוך.
הכל פה ולא פה, מוצף, רחוק, מורחק, שונה.
הריבים הקטנים שברגע השיא פשוט הסתיימו מעצמם,
הנשיקות שפתרו הכל.
הכל איננו, הכל אבוד.
ארז מזוודה, כמה חפצים ונסע.
נסע לחפש את עצמו, אותי, נסע כדי לברוח, לעוף, למות.
מסתמך על אחרים במסעו, אני כבר לא שם, לא עוד.
הכל עולה, מסתמן, מסתכם בדמעות, נהרות מלוכים שזורמים וזורמים.
נופלים, מועדים, לא קמים.
הכל שחור, הכל אפל, הפאזל לא מתחבר, המשחק בהיסתבכות.
המנגינה נעצרת, האהבה נשברת, מתפוררת, מרוקנת.
חסרת מצברים, מעצורים,מצפונים.
פוסעת לפסים, עיניים לא רואות, אוזניים לא שומעות,
פה לא מדבר, גוף לא מקשיב.
סוף בלי התחלה, עשן בלי אש.
אהבה בלי תשוקה,
אדום ללא דם.
שחור בלי קרן אור.