שוב ושוב.

שוב לקום, ושוב להרדם.
שוב לנסות להתעלם.
שוב להרגיש ריקנות מלאה,
לחיות עוד יום ללא כל סיבה.

שוב לחיות באשליות טיפשיות,
שוב לראות איך התקוות מתנפצות,
שוב ושוב לטעות מבלי ללמוד,
שוב ליפול לאותם הבורות.

שוב לחייך כשמבפנים כל כך רע,
לצחוק צחוק מזוייף, ולהחניק כל דמעה.
שוב להביט בעיניים ריקות
על העולם האפור, על הרחובות והסמטות..

שוב לראות כעס ולשמוע צעקות,
שוב לחפש אחר פינה שקטה ללא מהומות,
שוב להיות מנופצת ושבורה מבפנים,
ולהשלים עם העובדה שאלה הם החיים.