שאיפה אחת

עוד שאיפה אחת, שאיפה שמחזירה אותך לקרקע, שאיפה שמכניסה לך רעלים לגוף, רעלים ממכרים, רעלים תומכים, רעלים שמוציאים עצבים. אחרי השאיפה הזאת נגמרה הסיגריה, זאת לא הסיגריה הראשונה להיום גם לא השנייה ולא השלישית זו הסגיריה השמינית שלי להיום, נכון זה לא הרבה כמו שתי קופסאות ליום, זה הרבה לאדם שמעשן סיגריה בשבוע ולפעמים בחודש.
זרקתי את הסיגריה על הרצפה ומעכתי אותה עם הנעל, היא הייתה זרוקה שם על יד שבעת חבריה לקופסא, זרוקה שם כמו שאני הייתי זרוק ברצפה על יד חמשת החברים שלי, חמשת החברים שלי שהיו על ידי תמיד שתמכו בי, שתמיד הרימו את המצב הרוח שלי כשהייתי מדוכא אבל באותו זמן גם הורידו אותי, דירדרו אותי, הייתי קליפה ריקה, אדם יפה תואר מבחוץ ומבפנים רק עשן הסיגריות שחילחלו בי והרגו את מה שנשאר. על רצפת הגומי היה גם מזרק קטן, המזרק לא היה שלי, אבל הוא הזכיר לי את המזרק הראשון שלי, התבוננתי על פרק כף היד שלי ראיתי את הצלקות, את הצלקות של החוטי תיל שנקשרו בחוזקה במשך זמן ארוך מאוד כי הייתי ילד רע, ככה זה במשפחת אומנה של 20 ילדים. במעלה היד היו צלקות קטנטנות שרק אחרי התבוננות ארוכה ראו אותם, צלקות הנובעות ממחטים שהייתי דוקר את עצמי עד שהיה יורד דם.
כלב משוטט התקרב אלי, הוא כרך את ראשו כלפי, ליטפתי אותו, המגע של פרוותו היה מגע מדהים, מגע שלא הרגשתי הרבה זמן, הוא הסתכל עלי קפץ אלי וליקק אותי, הלשון שלו הייתה קרה ולחה, אהבתי את זה. פעם ראשונה שכלב ליקק אותי, אני תמיד ליקקתי, ליקקתי את הרצפה בשביל הסמים שהיו נשפכים מהתיקים של הדילרים, הייתי מכור ואף אחד לא יכל להציל אותי, הייתי במקום הכי נמוך שיש. עד עכשיו. עכשיו אני נמצא במקום יותר נמוך, זה מה שקורה שאתה מת ממנת יתר שהזרקת לעצמך אחרי
הסיגריה השמינית.