רק עוד אחד

אנחנו יושבות בפארק, שלוש בנות פגועות.
סיפור של כל אחת יותר קשה משל השנייה.
דרך מיוחדת הפגישה בינינו, דרך נסתרת.
במבט לאחור, לא הייתי אמורה להכיר אותן , נשלחתי לעיר אחרת.
אנחנו יושבות על הספסל ובינינו מפריד דף שורות ממחברת,קופסת סיגריות,שקיק עם מריחואנה ומקססה.

ככה כל ערב,בכל יום, כדי לברוח מהצרות שנכנסנו אליהן.
לפני השינה – "רק עוד ג'ויינט אחד, בשביל השינה"
ופה אנחנו נשברות, פה שוב מתחיל הבכי.
עוד אחד שפגע בנו,
עוד אחד שנתנו בו אמון והוא שבר אותו.

אנחנו מאמינות שזה מה שיעשה לנו טוב, הבריחה.
ובעצם..זה לא ממש עוזר.
אבל עדיין כל לילה -אנחנו יושבות ואומרות
"רק עוד ג'ויינט אחד ודי"