רציתי לספר לך

אמא… פחדתי להגיד לך,
לשאול אותך,
ולספר.
אני לא מבינה ולא יודעת מה אני,
ומי אני.
למה אני לא ״רגילה״,
כמו כל הבנות שחושבות על בנים.
אולי אני שונה,
את כועסת?
כי אני לא בטוחה שאני כמו כולן.
אמא אני מצטערת,
את מאוכזבת?
אני מפחדת,
ועדיין חוששת,
מבולבלת,
לא בטוחה בעצמי
ובכלל לא רוצה את זה.
אבל אמא זה לא אשמתי נכון?
את יודעת להסביר לי,
למה אני…?
למה אני לא כמו כולן?
למה לפעמיים אני מרגישה שאני איתן בנושא,
אבל לפעמים בצד השני,
בצד של הבנים.
אמא אני מאכזבת אותך נכון?
רצית ילדה נורמלית,
שאוהבת נסיכות,
בנים… שבסוף תתחתן,
תיצור משפחה.
וקיבלת ההפך
ילדה שמסתתרת מאחורי מסכה,
שמבולבלים ולא יודעת מהי.
שלפעמים בנים ולפעמים בנות.
שלא יודעת מה?!
אמא אם אני יחליט שאני שניהם,
את תסלחי לי?
אמא… סליחה.