ריצת החיים …

אני רצה , הגרון כבר שורף מרוב יובש , הרגליים נחלשות אט אט , אבל אני חזקה , אני ממשיכה לרוץ .
אין זמן לנוח , האוויר נגמר בריאותיי , אני שואפת עמוק מנסה להכניס כמה שיותר אוויר לריאותיי על מנת להמשיך לרוץ.
משהו מפיל אותי , נפלתי לאדמה והסתכלתי אחרונית , ענף של עץ היה מונח על האדמה , זה מה שהפיל אותי אבל אני לא מוותרת ! אני חזקה ואני אמשיך .
אם עד עכשיו לא הבנתם אני אסביר , אני רצה מהחיים , החיים הארורים שלי רודפים אחריי, אנשים שרוצים לרעתי רודפים גם הם אחריי , הנה שם , נוצץ לו כוכב התקווה , והוא נכבה אחרי כמה שניות.
מעדתי כמה פעמים בחיים שלי , נפלתי חזק , אבל עדיין המשכתי לרוץ מהחיים שלי .
העולם סוגר עליי , אין אוויר , אני מרגישה חנוקה , אבל לא ! אני לא אוותר !
אני לא מהאנשים שמוותרים , גם אם נולדתי לחיים אומללים אני אמשיך לרוץ , להתחזק , וגם אם אני אמעוד אני אקום במהרה וימשיך .
הגעתי לאמצע היער , עצים רבים סובבים אותי , אני מסתובבת סביב עצמי , אני נופלת לאדמה וזועקת .
נשברתי , כן אני יודעת שאני בחורה חזקה , כן אני יודעת שאמרתי לעצמי שאף פעם לא אפול , לא אשבר , לא אתן לאף אחד לפגוע בי , אבל לכל אדם יש נקודת משבר ומתישהו היא פורצת ממנו, אז נקודת המשבר שלי פרצה עכשיו אחרי שנים של חיים אומללים שבהם שתקתי וספגתי .
לכל אדם יש את החולשות שלו , המשברים שלו , הזמנים הקשים שהוא רוצה להסתגר בתוך עצמו ולא לתת לאף אחד להתקרב .
אני צועקת , אני בוכה , אבל אף אחד לא שומע , אני רגילה שלא שומעים בקולי , אני נחשבת לאוויר מבחינתם .
קמתי , אני מנגבת את הדמעות , שואפת עמוק את האוויר הצח וממשיכה , והפעם לא בריצה אלא בהליכה שקטה ורגועה , אני יודעת שיש עוד המשך לחיים שלי ושזה לא יהיה תמיד כל , ויש עוד תקווה שהם ישתנו, והפעם לטובה …