רוח רפאים במעלית
היום הרגשתי בנוכחותה של ישות אחרת.
זה קרה במעלית בבית החולים סורוקה, כשהגענו לבקר את חמי.
נכנסנו למעלית, שלושה מבוגרים וילדה אחת, ולחצנו על כפתור לעלות לקומה הרביעית.
בהגיענו לקומה השנייה המעלית נעצרה והדלתות נפתחו. איש לא נכנס וחלקנו הבטנו בהשתוממות. לפתע פתאום משב רוח לא מוסבר חלף סמוך אליי ונגע בי. הדלתות נסגרו והמעלית המשיכה בדרכה מעלה כבקשתנו. כשהדלתות נפתחו לנו בקומה הרביעית, באתי לצאת אבל עוד התבוננתי בסקרנות לפינה, שם הרגשתי את נוכחותה. נוכחותה של רוח רפאים.
קשה להתווכח עם הרגשה, וההרגשה שלי הייתה שהרוח התבוננה בי חזרה, בעומדה שם בפינה.
לפני שמונה שנים בערך, ממש בבניין קרוב לשם, במחלקה הפתולוגית, נפרדתי מגופת אימי.
אינני חושב שהרוח הייתה שלה, אבל בתי החולים מטבעם, מאכלסים בין קירות מחלקותיהם, רוחות רפאים או ישויות זרות שזה עתה או עוד קודם לכן, נפרדו מהגופים שבהן השתכנו עד עתה. אנשים מתים בבתי החולים לפחות כמו שתינוקות באים אל העולם בבתי החולים. זה טבעו של המקום וזהו טבעו של עולם.
לגבי הסיכויים לפגוש רוח\נשמה זה בעצם עניין של אמונה ואולי גם פתיחות לבלתי קונבנציונאלי(רגיל).
תגובות (6)
אתה מאמין ברוחות רפאים? בכך שנשמה יכולה להתקיים ללא גוף?
מאמין בהחלט. עלכן אני מאמין גם בעולם הבא.
היא מעניינת, התאוריה הזו
מעניינת וגם נותנת משהו לצפות לו לאחר כך
ועוד משהו, gv – את מוזמנת לקרוא את "קיבוץ של מעלה", סיפור קצת ארוך שכתבתי ונמצא אצלי בדף הפרופיל די בהתחלה. כולו עוסק ברוח רפאים אחת.
קראתי את הסיפור שלך והוא ממש חמוד. אתה צודק, זה נותן משהו לצפות לו כיוון שאנשים שיודעים שלא קורה שום דבר אחרי המוות הם בדרך כלל פחות מאושרים מאלה שכן מאמינים בחיי נשמה ואלוהות. אמונה היא תמיד משהו להשען עליו, העיקר שההשענות לא תהיה עיוורת.