רוח הרפאים

אבא ואמא חזרו מהעבודה.
אבא נשק לאמא ושאל איך היה בעבודה והיא החזירה לו נשיקה וענתה שהיה מצויין ושאלה איך היה לו ואם קיבל את הקידום שרצה.
הם דיברו זמן מה ואני ישבתי ליד השולחן והקשבתי בשקט. ואז אמא שאלה:
"איפה ג'ף?"
ואבא ענה :
"אין לי מושג. הוא לא היה איתך בעבודה?" ואמא אמרה :
"מה פתאום. הוא אמר שהוא הולך איתך"
ואז הם התווכחו עד שהבינו שהוא כלל לא הלך עם אחד מהם לעבודה, אלא סידר אותם.
"ג'פרסון! " אמא קראה בקול מבשר רעות.
היא לא קיבלה תשובה.
אמא ואבא התחילו לחפש את ג'פרסון בכל הבית ומרגע לרגע נעשו יותר עצבניים.
אני רק ישבתי בצד ושתקתי.
הם לא שאלו אותי אם אני יודעת היכן אחי, ולא התעניינו אם יש לי שביב מידע בנוגע אליו- אז שתקתי. זה הכלל. לא להתערב אם לא התבקשת.
הייתי יכולה לומר להם מההתחלה שהוא במקלחת, אבל הם לא שאלו אותי.
לבסוף הם הגיעו למקלחת.
אני ידעתי שהוא יהיה שם.
וידעתי למה הוא שם זמן כה רב.
ראיתי את הכיסא והחגורה, כשעברתי ליד המקלחת מוקדם יותר בצהריים.
חיכיתי מחוץ לדלת כל שעות הצהריים.
הוא ידע שאני שם. והוא דיבר אלי בשקט.
הוא אמר שאני האחות הכי טובה שהייתה יכולה להיות לו, ושהוא מודה לי על שאני לא מתערבת ולא מספרת להורים. הוא אמר שהוא כבר מתגעגע, ושאולי ניפגש שוב.
הוא גילה לי את כל סודותיו והתוודה על כל חטאיו ופחדיו. ואני השבתי לו שגם הוא האח הכי מושלם בעולם, ושלא הייתי מחליפה אותו לעולם- מה שלא נכון, אבל זה מה שהיה עליי לענות.
אני שמעתי את הכיסא כשנפל.
ואת קולות ההשתנקות של ג'ף. ואז שקט.
ישבתי שם עוד זמן מה, ואז הלכתי למטבח עד שההורים חזרו.
דלת המקלחת למעלה נפתחה ושמעתי את צעקות הבהלה של ההורים.
אני עצמי לא העזתי לפתוח את הדלת.
אמא בכתה בהלוויה.
היא תמיד התגאתה באנני וג'פרסון שלה.
רק שעכשיו אין ג'פרסון וממני שכחו מזמן.
זמן מה לאחר מותו של ג'פרסון גם בתם השניה נעלמה.
הם חושבים שמתתי, אבל אני רק ברחתי.
אני חוזרת בלילות לבית. אבל הם לא שמים לב. גם לפני מותו של ג'פרסון הם לא שמו לב.
הם חושבים שהבית רדוף, ושאנחנו הפכנו לרוחות רפאים אבודות.
אבל זה לא נכון.
זו אני.
אני מסתובבת בבית בלילה.
שרה בקול חרישי, את השיר שנכתב להלוויתי ולהלוויתו של ג'פרסון.
הם חושבים שהם שומעים את הדי מחשבתו של ג'פרסון. אבל זה רק ההקלטות שהקלטתי אותו מספר לי את צרותיו. אני משמיעה אותם בטייפ כל לילה בליווי שיר הלוויה שלי .
הם רצו לעבור דירה כיוון שהבית רדוף.
הם הציעו אותו למכירה, ועברו זמנית לבית דודי. אבל גם לשם הלכתי.
אז הם 'הבינו' שהבעיה לא בבית אלא בהם.
הם חזרו להתגורר בבית.
ואני חזרתי להטרידם בלילות.
שאבתי הנאה מכך אחרי שנות ההתעלמות ממני. מאז שהייתי בת 10 התעלמו ממני.
מעולם לא הבנתי מדוע התעלמו ממני.
ג'פרסון לא התעלם ממני.
אבל יום אחד הלכתי לבקר את ג'פרסון בבית הקברות.
הקבר שלו היה נקי וחדש לעומת הקברים האחרים. האותיות היו ברורות. ג'פרסון נייט.
ואז צדה את עיני המצבה ליד קברו של ג'ף.
קראתי אותה.
שם, לצד ג'פרסון, נחה מנוחת עולם ילדה קטנה בת 10, שנקטפה בטרם עת על ידי שפעת אכזרית.
המצבה הקטנה הייתה מעט ישנה.
לפי החישוב שעשיתי הילדה הייתה אמורה להיות בת 17 אם הייתה בחיים.
"מעניין מי זו" הרהרתי . קראתי את האותיות הישנות שחקוקות על השיש.
מאותו היום הפסקתי להטריד את הוריי.
כי על המצבה היה כתוב:
*אנני נייט. בת 10 במותה. נקטפה על ידי השפעת. הותירה אחריה אמא אבא ואח קטן.
היי שלום פרח.*