רגשות ישנים

כשחשבתי שהמשכתי הלאה, שהתגברתי על בכיי השקט בלילה.
שהלב שלי כבר נקי מרגשות, מלוטש ומתוקן מהשברים, שהראש נקי ממחשבות, מחלומות עליו וסיוטים.
שהזיכרונות כבר לא מכאבים, שהתמונות כבר לא גורמות לדמעות לשרוף במורד הפנים.
כשחשבתי שהכל בסדר איתי, שאני מוכנה לתחיל מחדש מהמקום בו נקרעתי בפעם האחרונה, אחרי שלאט לאט תפרתי כל חתיכה.
הייתי בטוחה שאני מוכנה לאהוב שוב מחדש, בלי רגשות ישנים המאפילים על הרגשות החדשים.
שאני מוכנה להתאהב עוד הפעם.
טעיתי.
לא ידעתי כשאפגוש שוב בפניו הכל יצוף בחזרה למעלה, הכל גואה אל מעל פניי השטח.
כל הזיכרונות חזרו להכאיב לי, כל המחשבות על למה זה מגיע לי, כל הרגשות הישנים שחזרו למלא את הלב הדואב שלי.
לא ידעתי מהו כמות הכוח שיש לו עלי, לא ידעתי שאראה שוב את פניו, כשעיניי החומות יפגשו שוב בעיניו הכחולות שכה אהבתי אפול שוב בבכי על ברכיי.