רגע

יש ימים כאלה,
בהם אני מרגישה אנרגטית
ובא לי לעשות הכל,
ואז-
בום,
כבר לא בא לי כלום,
וכל האוויר בורח לי.

וזה סתם,
זאת אומרת,
לא באמת.

זה קורה כי חשבתי על משהו שהלחיץ אותי,
או הדאיג אותי,
ולכמה רגעים,
אני מרשה לעצמי להתפתל בתוך התחושה המגעילה הזו.
עד שהיא כמעט חונקת אותי,
ואז-
אני מתחילה בטקס הקבוע,
אני מדברת לעצמי.
מרגיעה את עצמי,
וממקדת את המחשבות שלי במשהו שעושה לי נעים.

לפעמים אני מרגישה כמו משוגעת,
התנודות במצב הרוח,
זה לא פשוט.
ואני שוב אומרת לעצמי,
להרגע.

לנשום.

הכל בסדר,
סבלנות-
בסוף,
הכל יהיה בסדר.

אני מזכירה לעצמי כמה התקדמתי,
למדתי והתפתחתי כאדם.
ולאט,
חוזרת הרגיעה,
והלב שלי חוזר לקצב הסדיר שלו.

ככה,
לאט.

וזה כיף.

ובכל פעם שצריך,
אני מזכירה לעצמי את הרגע הזה,
למקרה שאשכח.

הרגע,
בו הכל בסדר.