רגע השראה מקווה שיהיה יפה בעינכם..

יד רועדת מותחת גבולות,
בין מה מותר לאסור לגלות.
והקווים אינם יוצאים ברורים,
בגלל יד חבולה שהותירה קשקושים.
והיד מלטפת עם העט על מפה של נשמה,
מחפשת למלא חללים ריקים של חשכה.

איפה השקט המרופד כריות,
שנהגתי לחוש בקור בלילות?
הר דולק מטפטף שעווה,
מזכיר לי כמה צורבת הכוויה.
ובכל זאת אני אוחזת בו,
כי הלילה קרב לבוא.
וזה האור היחיד שיאיר את עיני,
לראות חצי צעד מה נמצא לפני.

רעש דומם כיסה את אוזני,
סתם את עיניי וערפל את חושיי.
קווי הגבול התהדקו סביב גרוני,
מאיימים לחנוק את נשמתי.
וליבי הולם לאט,
אינו נרגש מהמבט,
של עיני הגורל המהמרות בחיים,
זורקות בדרך כמה אתגרים.

קילפתי מעלי את הקורים,
וקרעתי כמה חבלים הדוקים.
התרוממתי על רגלי,
וגיליתי שמש מעליי.
זיק בדידות נמוג עם הרוח,
ומה שנותר בכוחי זה לנוח.