קריסטו

בלילה תמיד , יש לי חבר
שבחדרי הוא בא לבקר.
קראתי לו קריסטו כי הוא לא ידע את שמו
ואין לו סיפור משלו.

הוא קיבל את שמו בגלל עיניו הנוצצות,
שנראות כאילו עוד מעט יצאו הדמעות.
אבל הן אף פעם לא יוצאות.

אני זוכרת את היום הראשון שהוא בא לחדרי
בלי הזהרה מוקדמת, פתאומי.
הייתי קטנה, והוא חסר גיל.
אבל לי הוא תמיד נראה רגיל.

עברו שנים והוא עדיין מבקר.
תמיד לי הוא היה לחבר.