קריאת הזאב.

אלף סכינים חותכות את בשרי,
שבע צלקות נוטרו על הגוף.

אלף כאבים שונים ומשונים,
והכל נהפך לאחד ונוראי.

אלף דם פזור מסביב,
רק ארבע גופות משחטות.

אלף דמעות נקוו לשלולית קטנה,
העיניים כבר מזמן נשרפו.

אלף חיוכים ראיתי בחיי,
ושמעתי עוד יותר צרחות ובכי.

אלף כניסות לתוך אותה מערה,
ורק יציאה אחת בטוחה.

אלף חתכים נחרטו בבשרי,
רק אחד נשאר.

מדמם,
קרוע,
נפול,
חבול,
שותק,
משותק,
מת,
רקוב,
כהה,
לא בהיר
מכוער.

דם צוחק בלילו, שמיים ודפים הקרועים.
החושך נפער ובולע האור.
ים נסוג לכדי נקודה קטנה. מדבר נעלם כליל.

האור בוכה בחושכו, קולות וצעקות קרועים.
האבן נפתחה ויצאו המים.
כישרון נסוג לכדי נקודה קטנה. ההשראה נעלמה כליל.

הזאב צוחק ליד העץ, הירח נהפך לדמעה תשושה.
הדמעה שחורה וילדה נעלמה.
האובדן מכה ולא סולח. שער המוות נפתח עטה!

מותו אנשים חסרי לב. מותו! צאו מהעולם הזה, השאירו אותו לבעלי החיים והצמחים! לכו, מותו מן העולם. מותו!