קרה לך פעם?

קרה לך פעם ששכבת או ישבת או ניצבת בכל תנוחה אחרת וחשבת… כלום?
ואז קלטת את זה והתחלת לחשוב על מה בעצם חשבת? כשהתשובה פשוטה מאוד. חשבת על כלום ושום דבר. המוח שלך היה ריק. הראש סתום לחלוטין למחשבות. חלל. ואקום. שום דבר. נאדה.
קרה לך?
לי זה קרה. אפילו כמה פעמים. ובכמה פעמים הכוונה היא פעם ביום בערך. אני עדיין תוהה אם זה דבר טוב או פחות טוב, פשוט לשכב, מוסיקה ברקע, ולא לחשוב.
זה עוזר כשאני רוצה להירדם מהר. השינה באה במהירות שיא.
זה פחות טוב כשהמטרה הראשונית בשכיבה על מיטה עם מוסיקה ברקע היא למצוא מה לעשות, אבל אז המוח מתרוקן ופתאום עברו עשר דקות ואני עדיין באותה תנוחה. שום מושג מה עשיתי כל הזמן הזה.
זה טוב כשכל שאני רוצה זה להתנקות. מהכול. מהיום, מאתמול, ממחר, מהעתיד ומהעבר ומההווה ומכל מה שקיים בעצם. כמו מדיטציה, רק לא ממש מכוונת.
זה פחות טוב בזמן עומס, כשבאמת יש מה לעשות. לפעמים לחשוב זה חשוב, זה נותן רעיונות, סיבות, אפשרויות. כשלא חושבים זה כמעט כמו לישון בעיניים פקוחות. המוח מפסיק לעבוד, אבל מודעות מלאה לעולם.

קרה לך פעם שהזדעזעת מקליפ או משיר עד כדי כך שלא צפית בו מאז אפילו פעם אחת?
מעניין מה מעורר את הזעזוע הזה. אלמנט ספציפי בקליפ, המילים או בכלל השילוב של שניהם. בכל מקרה, בסופו של דבר משהו קורה, ולפתע הכול נראה כל כך נורא שאין לך עוד מה לעשות מלבד לצאת מהסרטון בבהלה ולתהות במשך יותר מדי זמן אחר כך על החיים ועל החוסרים בהם ועל הדברים הטובים ועל הדברים שלא נזכה להם ועל הכול בעצם.

קרה לך פעם שלא נרדמת בלילה? על מה חשבת באותו רגע? יש זיכרון כזה? אולי הוא התערבב עם החלום שבסופו של דבר נפלת לתוכו?

קרה לך פעם שחשבת יותר מדי על דברים חסרי משמעות?

קרה לך פעם שלא נתת מספיק תשומת לב לדבר שדרש אותה?

אם לא קרה לך אפילו אחד מהדברים האלה אף לא פעם אחת – ברכותיי, האנושיות נחסכה ממך.