קפה
עיניה כמעט נסגרו בעצמן כשמברשת האיפור עברה על פניה, והדבר היחיד שבנפשה היא רצתה זה לסיים עם היום הארוך הזה. שכבת מייקאפ עבה הייתה על פניה, הסתירה את שקיות השינה שלה ובו-זמנית את ניצוץ עיניה, שכמעט נעלם לחלוטין. היא רק רצתה להעלם בין כל השכבות, ללבוש עליה מסכה שכללה איילנר שחור וצלליות בהירות, ולהתחבא ממבטיהם של הרואים כמו חיה פצועה המתרחקת מאוייבה.
ככה לפעמיים היא הרגישה, למרות שניסתה להדחיק את התחושה הזאת ממנה. כשקמה ונעזרה בשידה הקטנה ליד מיטתה, אנחה קצרה המעידה על עייפות יצאה מפיה. היא תפסה את הספל שהיה על שולחנה, מקרבת אותו לפיה ושותה את טיפות הקפה האחרונות, שגרמו לריח כה חזק להתפשט באותו חדר קטן שבילתה בו שעות ארוכות מחיה.
הכתפיה המשופשפת של התיק נתלתה על כתפיה, והיא שמה את הספל שלה בכיור המחליד של ביתה. לפני שהיא יצאה ממנו, כשהמפתח תקוע בתוך המנעול ומוכן לסגור את הדלת הקטנה, היא העבירה את מבטה ואולי רק הפעם, היא לא מיהרה.
צעדיה היו כה מהירים, אבל היא השתלבה נהדר בין כל האנשים הנוספים שמיהרו לעבודה או ללימודים. כשכרטיס הרכבת בידה, והיד השניה תופסת את כוס הקרטון המלאה בקפה החמים שקנתה רק לפני מספר שניות בדוכן המשקאות מאחוריה, היא נכנסה לתוך הרכבת שבדיוק הגיעה לתחנה, והתיישבה על אחד הכיסאות הכחולים.
כשידה שיחררה מאותה כוס קרטון ריקה שנפלה לתוך הפח, נתקלה במישהו העבר לידה, מיהר גם הוא לסידוריו. סליחה חרישית יצאה מפיה, אך היא בעצם לא ידעה שאת קולה בכלל לא שמעו, שאותה בכלל לא ראו.
ככה היא הגיעה לאותו בית ספר שעומד לקחת את כוחותיה האחרונים, מתחבאת מתחת לקפוצ'ון הגדול ומתעלמת מכולם בעזרת שתי אוזניות המנגנות את המוזיקה המלווה אותה. בדרך לכיתת המתמטיקה שלה, היא הלכה לעבר הקפטרייה מבלי להעיף מבט בשעונה אפילו. הדבר היחיד שחשבה לעשות, זה להוציא את המטבעות בכיס המכנס שלה, ולתת לאותו מוכר שכבר יודע מה בקשתה – קפה.
תגובות (27)
וואו. זה ממש יפה. בהחלט, להתחיל לכתוב זה תמיד קשה. לא מצאתי משהו שצריך להוריד או לשנות- אבל למה התכוונת כשכתבת "שאת קולה בכלל לא שמעו, שאותה בכלל לא ראו."?
זאת יותר מטאפורה לגבי זה שלא שמים לב אליה כי היא מנסה להסתתר כמה שיותר. קצת קשה להסביר את זה, זה מסוג הדברים שפשוט באים בכתיבה.
תודה רבה(:
ואו.אהבתי מאד!
בדר"כ קשה לקרוא קטעים ארוכים.אבל זה היה סוחף.
אשמח אם תכנסי לשיר האחרון ושתתני לי ביקורת :)
תודה רבה(:
קודם כל ולפני הכל, וואו מהמם!!!
את מוכשרת בטירוף בצורה מקסימה ואני אומרת את זה בגלל שלקחת כותרת כזאת קטנה וחמודה בשם קפה והצלחת לסחוף אותה למקומות מרגשים ממש.
אני די בטוחה שהבנתי על מה מדבר הסיפור הזה והוא השאיר לי טעם של עוד, איכשהו. נתת לי ים השראה. תודה!
תודה רבה, אני ממש שמחה לשמוע את זה, התגובה הזאת גרמה לי לחיוך ענקי. תודה רבה!
מאוד יפה ג'ייני !
תודה רבה דניאל(:
חיזקי ואמצי
כתוב נהדר. הפסקה האחרונה מעולה ומעבירה טוב את התחושה והרגש שהיא חווה.
אני שמחה לשמוע שהפסקה האחרונה היא מעולה, היא זאת שבעיקר התלבטתי איתה אם לשנות אותה או להשאיר אותה כמו שהיא.
תודה רבה(:
יפייפה! גרם לי לתחושת נוסטלגיה וחמימות בלב. כל הסיפור מדהים ביופיו, אבל הפסקה האחרונה מתעלה על כולם. ואהבתי את הנושא שלך! קפה. איכשהו הצלחתי להתחבר לבחורה, למרות שזה קטע קצר וזה לא קורה לי בדרך כלל – לא בקטע קצר ולא בכלל. אז קבלי שאפו. תמשיכי לכתוב! (כל כך יפה! *דמייני שאני מזילה דמעה בהתרגשות*)
וואו, תודה רבה. התגובה הזאת העלתה בי בחיוך. אני שמחה לשמוע את זה, באמת הרגשתי אחרי שכתבתי את זה, שהמילה קפה היא כה קטנה אבל הצלחתי לגרום לה להיות יותר מזה. אני בכלל לא אוהבת קפה, אני עדיין לא מבינה מאיפה ההשראה שלי לזה עד היום.
שוב, תודה רבה(:
האמת, כשאני קוראת את הסיפור אני מדמיינת מישהי דיכאונית, בגלל כל מה שהיא אומרת על כמה שהיא רוצה להתחבא. אבל כשאני אומרת דיכאונית אני מתכוונת עם סיפור רקע עצוב על חרמות והתעללויות, בכלל אני לוקחת את כל הקפה שהיא שותה לשני מקומות – שהיא לא נרדמת בלילות ולכן היא צריכה לעורר את עצמה, ותחילה של התמכרות מוקדמת.
זה סיפור כל כך עצוב ועמוק, אני ממש אוהבת את הכתיבה, היא בהחלט סוחפת אותך.
אני ממש שמחה שזה מה שאת רואה כשאת קוראת את הסיפור. זה ממש דומה לרעיון שניסיתי להעביר. כן, הדמות הראשית כאן היא בעצם בדיכאון. אני לא בטוחה אם להגדיר את זה בתור דיכאון בהכרח, אבל היא מרגישה מוטשת מכל מה שהיא עושה. כן, זה גם בא לידי ביטוי בצורה גופנית – בזה שהיא שותה קפה כדי להתעורר, שהיא לא מצליחה להרדם בלילות, אבל זה גם בא לביטוי בצורה רגשית. היא מוטשת מכל החברה מסביב, מכל מה שקורה לה וכל מה שהיא צריכה לעבור כל יום מחדש.
וכן, זאת ללא ספק התחלה של התמכרות. מצד אחד אני חושבת שהיא מנסה להעמיס את עצמה עוד יותר כדי לנסות לשכוח מה שעובר עליה, שיהיה לה יותר קל, אבל העומס הזה גורם לה להיות מוטשת יותר והיא צריכה להיות תלויה במשהו שיעזור לה לעבור הכל, קפה.
תודה רבה על התגובה שלך, עלה לי חיוך ענקי כשקראתי אותה.
היי אנג'ל, קודם כל אני חייבת לומר לך שפשוט התאהבתי בקטע הזה, הוא מדהים ולגמרי מסוג הסיפורים והספרים שאני אוהבת (מישהו אמר דיכאון- ג'ון גרין…) בכל מקרה בגלל שכל כך אהבתי את הקטע שלי אני אשמח אם תתני לי להשתמש בו בראייון שלי למגמת רוח (זה מגמה חדשה בבית הספר שלי שהיא עבודת גמר בנושאים : פלוסופיה, היסטוריה סיפרות מקרא וכו') בכל מקרה, בקשו מאיתנו להגיע לראייון מצויידים בטקסט כלשהו ולהסביר למה בחרנו אותו, אני אשמח אם תתני לי את האישור להשתמש בקטע שלך ואם לא אני לא אכעס.. תודה מראש ותשתדלי לענות לי בהקדם..
היי נועה\נעה. אני שמחה שאהבת את הקטע שלי, זה באמת מחמיא לי. ואני גם אוהבת ג'ון גרין, כי הספרים שלו פשוט מדהימים לדעתי.
בקשר לשימוש – אני מאשרת לך (כל עוד לא תגידי שזה שלך, כמובן). תודה שבחרת בקטע שלי, זה באמת אומר הרבה בשבילי. (:
אני לא יכולה להביא קטע שאני כתבתי, ולכן אני משתמשת בשלך, וכמובן שאני לא אקח קרדיט שלא מגיעה לי, תודה.
היי אנג'ל, רק רציתי לעדכן אותך שהמורים של המגמה ממש התלהבו מהסיפור שלך ובקשו מימני לשלוח להם אותו, אני מקווה שזה בסדר.
אני ממש שמחה לשמוע שהם אהבו אותו, זה באמת מרגש אותי! כמובן שזה בסדר. תודה רבה שעידכנת אותי לגבי זה, זה אומר לי הרבה כשאנשים אוהבים את הכתיבה שלי. (:
ואוווווווווווווווווווו!!! מדהים! את מוכשרת ברמות הזויות. כלכך יפה!!!
תודה רבה, אני ממש שמחה לשמוע שאהבת(:
ואו, הקטע ממש יפה! אהבתי אותו מאוד.
תודה רבה! (:
בס"ד
זה נורא יפה!! הפשטות הזאת צובטת בלב. רעיון ממש יפה! אהבתי! מזל טוב על בחירת העורכים! (וסליחה על האיחור..) לילה טוב!!
העורכים בהחלט יודעים מה הם עושים.
בדרך כלל אני אוהבת רומנים קיטשיים אבל זה היה ממש שינוי מרענן.
התעורר לי חשק עז לקפה.
את פשוט מדהימה. כתוב כל כך יפה, כל כך מדוייק, מלא בכריזמה ובאמת.
פשוט מדהימה!