קלפי

אני מושך את המגפיים חזק-חזק על הרגליים ובודק אם השפיצים עדיין חדים וכואבים. יש לי פתק מוכן ביד למקרה ש… ואף-אחד לא ימנע בעדי. אני נוטל את הקלצ'ניקוב ומטיל אותו על השכם. גם חגורת רימונים יש לי על הכתף, ומקלע אחד. אני מאבזר ומקשט את אגרופיי באגרופנים, אימא אמרה שלא תמיד צריך לנקוט באלימות, לכן ייתכן שאני לא יירה, אלא רק אחבוט חבט-חבט. אני יוצא לרחוב חבוש בכובע גנגסטרים מסתובב עם כיפת ברזל ומכ"ם, ומערכת חץ נגד טילים. אני חמוש היטב. אני הולך לקלפי. אנשים עוקבים אחריי בעיניים, כואבת לי הבטן, אבל אני בשלי. אנשים רוצים לדבר איתי על המפלגה שלהם, מכינים כבר פתק לתת לי, אבל כשהם רואים שאני חמוש ונחוש הם מתרחקים. אני חוצה את הכביש ואת המערב-הפרוע. אני מגיע. תעודת הזהות שלי משוריינת היטב למקרה של גניבה או זיוף. אני חותם על הצהרת אמון ששמרתי את עצמי מפני השפעות זרות. אני נכנס מאחורי פרגוד הקלפי ש-כל הנשק רוטט לי על הכתף. אנשים כולאים את נשימתם. אני מצביע. המעטפה יורדת לקופסא. מחזירים לי את תעודת-הזהות. אני חוזר הביתה ופורק את הנשק. מחבר את הטלפון הקווי. משאיר הודעה במשיבון שכבר הצבעתי, אין מה לנסות להשפיע עליי. גופי כואב מ-כל הנשק שפרקתי במרפסת, אני מעסה ושוטף את גופי, ושם במערכת דיסק של בריטני ספירס. "אופס, עשיתי זאת שוב." אני מצטער, אבל שוב בחרתי בדיוק מה שאני חושב.