קטע אחר

כאילו יש לה טלוויזיה בתוך הראש, היא רואה הכול. היא אמרה שהיא ראתה אותי מסדר את החדר, מתקלח ומאונן. היא אפילו אמרה שהיא ראתה אותי נותן ביס בבננה וזורק חצי ממנה. היא אמרה שהיא ראתה אותי מחפש את הדיסק ההוא עם העטיפה הכחולה ובסוף מתפשר על השחורה. היא אמרה שהחלפתי חגורה, היא אמרה שירקתי באסלה. היא אמרה שגירדתי את המפשעה, והיא אמרה שצפיתי בטלוויזיה באופרה עם הזמרת עם השמלה הכחולה. "אבל אתה לא חשבת עליי," היא אמרה, "ואתה לא טלפנת אליי," היא אמרה, "ואתה לא רצית אותי," היא אמרה, "ועל כך אני אהרוג אותך," היא אמרה. אז יצאתי מהבית ונמלטתי על נפשי מפני המכשפה המטורפת הזאת ש-כל מה שהיא רוצה זה את גופי ולבי. טעיתי בדרכים, טעיתי בקניונים גדולים מוקפים הרים. טעיתי בדרכים שוממות של עיירות נידחות. וטעיתי כשביקשתי מעט מים מהולך רגל להרוות את צמאוני. במים היה רעל, והוא שיגע אותי. אז ייללתי לירח על מר גורלי, ודימיתי לראות שדים מביטים בי בתימהון בעיניים גדולות ובוהות. ובאו יצורים קטנים וכחולים שנראו כמו פונפונים וניסו להיכנס לי לפה, ולעיניים, ולאוזניים, ולנחיריים, ולרקטום, ומתחת לעור. אני הקזתי את דמי על אבן שאמרו שהיא מברכת את כל מי שמקיז עליה את דמו, ולחשתי תפילות עתיקות בארמית ולטינית, ותלשתי אחד-אחד את שיערות הריסים והגבות שלי. אבל דבר לא עזר. היא מצאה אותי בבית ישן נושן וחצי הרוס, צולה עכברוש על מדורה ושותה מי מעיין עם קורט מלח. "אתה חושב שתוכל לברוח ממני אם תהיה עלוב חיים?" היא שאלה. "לא ולא, אדון רב הוד רע ואכזר, עכשיו נפלת לתוך רשתי, ואני אקח אותך למקומות שהמוות עדיף על להיות בהם," בכיתי, "מה את רוצה ממני, כלבה. את יפה, את חכמה, את חזקה, את יכולה להשיג כל מי שאת רוצה, מדוע נדבקת דווקא אליי, לכי קחי לך איש נורמלי ותחיו חיים נורמליים ותעזבי אותי לנפשי ברוחי הפצועה," "לא ולא," היא אמרה, "כי אותך אני רוצה, ואתה לא רצית אותי, ועל כך תשלם, בדם, בייסורים, בכאב, בדמעות, בטירוף הדעת וחולניות הגוף, אני אגרום לך להתחרט על הרגע שאמרת לי! לי! שאמרת לי לא,"