קורותיו של ספר

טלי שמחה שקבלה מתנות ליום הולדתה, והנה הגיעה סבתה ונתנה לה צרור עטוף בנייר חום.
"סבתא! מה זה?"
"תפתחי ותראי"
טלי היתה סקרנית ופתחה את הצרור והנה ספר ילדים ישן, מצוייר. שמחה טלי ושאלה:
"סבתא מאיפה הספר?"
"אהה, זה סיפור ארוך! ענתה סבתא.
"בהיותי ילדה בגרמניה עלו הנאצים לשלטון. הם בדקו בכל בית איזה ספרים נמצאים בהם. ספרים שלא תאמו להשקפת עולמם נלקחו לשריפה.
את הספרים שרפו בכיכר באבל בברלין ובערים נוספות בגרמניה ואוסטריה.
הספר שאני נותנת לך במתנה זה ספרו של אריך קסטנר "השלשים וחמשה במאי" ספר ששמרתי עליו כמו על העיניים שלי.
החבאתי את הספר בתוך ארון הבגדים שלי במחבוא כזה שבקושי זכרתי איפה. כשעלינו לפלשתינה ונסענו ברכבות והפלגנו באנייה החבאתי את הספר בעומק התיק בכיס נסתר, כך הגיע הספר לכאן.
"את הספר הזה, טלי, מאד אהבתי, הספר מספר על ילד שהוטל עליו לכתוב חבור על הים הדרומי.
הילד בלווית דודו התמהוני טייל במקומות דמיוניים כמו עיר אוטומטית שבה בכל נעשה במכונות ללא מגע יד אדם. ישנם תהליכים הפיכים שהמוצר המוגמר חוזר להיות חומר הגלם. ישנה ארץ שבה האנשים מתעצלים לאכול וניזונים מכדורים.
יותר לא אספר, קראי ותיהני.
אחרי עשרות שנים אני זוכרת את הספר ונהנית מחדש, שמרתי עליו ואני שמחה שאני נותנת לך אותו ליום הולדתך.
טלי לקחה זאת לתשומת לבה "סבתא צדקה, ספר בעל עבר מדהים לו ידע לדבר היה מספר סיפור ארוך.